ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > תקוות הגאולה

תקוות הגאולה

כ״ד בסיון תשע״ט

כשאנו מעיינים בדברי רבי נתן אודות אזמרה, מתגלה תמונה מפתיעה. כל הכישלונות והחורבנות שבעולם נובעים מכישלון בעבודת האזמרה, ולעומת זאת כל האופנים של תיקון העולם, נובעים מהצלחה בעבודת האזמרה.

"כי  מעשה  בראשית עיקרו על ידי בירור הטוב בבחינת "ובטובו מחדש בכל  יום  תמיד מעשה בראשית"  וזה בחינת "כי טוב" הנאמר בכל ששת ימי בראשית , כי קודם תיקון  מעשה  בראשית  נאמר  (בראשית  א') "והארץ  הייתה  תוהו  ובוהו וחושך", זה בחינת התגברות  הרע  שחופה  על הטוב,  והתיקון היה על ידי בחינת (שם) "ורוח אלוהים מרחפת" דא  רוחו של משיח שהוא בחינת הטוב. כי כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל זה  בחינת  התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח בחינת משה בבחינת (רות ג') "והיה בבוקר  אם יגאלך טוב יגאל".  ועל ידי בחינת רוח אלוהים, רוח טובה, בחינת רוחו של משיח, על ידי זה עיקר קיום ובנין העולם. ועל ידי זה, על ידי הנקודות טובות שמוצאין מתוך תוהו ובוהו וחושך על ידי זה (בראשית א') "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור" וכו'. ואזי (שם) "ויבדל אלוהים  בין האור והחושך" וכו'.  כי על ידי הנקודה טובה ניכנס באמת לכף זכות ואזי נתגלה האור  ונבדל ונפרש החושך מן האור הרע מן הטוב" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף ח').

חטא עץ הדעת, בגלל חסרון באזמרה. שהלא הדרך בה פיתה האדם את חוה הייתה להסתכל על מעשי ה' כאילו יש בהם עוול, להביט על הציווי שלא לאכול מן העץ בעין רעה, ומכאן פתוחה הדרך לחטא.

גם קין חטא, והמשיך בהבאת חורבן וקלקול לעולם, משום שלא הייתה לו עין טובה על הבל אחיו וחמד את חלקו. כך מבאר רבינו את עניין קורבנו של קין, שהביא מן הפסולת – "שראה חוב לכל אחד" (ליקוטי מוהר"ן ל"ח).

תיקון חטאי הדורות נפל בחלקם של אבותינו במצרים, וממילא הייתה גאולתם על ידי שהשם יתברך מצא בהם זכות וקיים בהם את מאמר אזמרה.

"כי עיקר הגאולה של  יציאת  מצרים  היה  על  ידי  בחינת (יחזקאל ט"ז) "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך",  היינו שישראל היו מלוכלכים, כי היו בבחינת מ"ט שערי טומאה כידוע. והשם  יתברך  ריחם  עליהם  ומצא  בהם  נקודות  טובות  אפילו  בתוקף טומאת מצרים שהתגברה  עליהם  כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מדרש תהלים קי"ד) "בשביל ארבעה דברים לבד נגאלו",  זה בחינת  נקודות  טובות  שמצא  בהם  השם  יתברך,  ועל ידי זה נגאלו.  וזהו "ואומר לך בדמיך חיי", בדמיך חיי, אפילו בתוקף הדמים והלכלוכים אף על פי כן "חיי", כי גם שם יכולין  למצוא נקודות טובות כנ"ל, שעל ידי זה נגאלו" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף י"ב).

"ועיקר הגאולה היא על ידי זה, על ידי שנתעוררו רחמיו יתברך להסתכל רק על הטוב, בבחינת "ראה ראיתי את עני עמי", וכמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה: "ראה ראיתי – שני ראיות.  רואה אני שסופן לחטוא ואף על פי כן "ראיתי את עני עמי" (ליקוטי הלכות הלכות ערובי תחומין ו' סעיף י"ט).

וכן מבואר עוד עניין זה ב"מכתבי שמואל": "עם ישראל נזדככו ונצטרפו בגלות מצרים לתקן חטא דור המבול שחטאו בפגם הברית, שהם הם אלו הנשמות (כמובא בכתבי האריז"ל) וכן בדור הפלגה בבנין המגדל למרוד בהשם יתברך, ועל ידי זה נענשו בגלגול זה בהשלכת הילדים ליאור ובחומר ובלבנים כמובא כל זה בכתבי האריז"ל. ומפני שנזדככו ונצטרפו בסבלם ייסורים, ואף על פי שעבר עליהם מה שעבר ביהדות ונשאר מהם רק נקודות טובות לשונם שמם ולבושם ונאמר עליהם "בדמייך חיי". ואף על פי כן זכו אחר כך לניסים ומופתים גדולת והארת השכינה ומדרגות גדולות ביציאת מצרים ורקיעת ים סוף ומתן תורה ולהתקרבות לצדיק האמת ולהיבחר לעם ישראל"  ("מכתבי שמואל" מכתב ס"ז)  על מה מדובר? על נשמות פגומות בתכלית, שהחריבו עולם ומלאו בדור המבול, ומרדו בעזות מצח בבורא עולם במגדל בבל, ומשום כך הושלכו למרירות השעבוד במצרים, וגם שם הסתבכו בדעות פסולות ונשחתות, עד שאמרו עליהם חז"ל": "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה ", שהושוו למצרים בכל, ושקעו ב49 שערי טומאה, כלומר בכל דעה והשקפה נמוכה וגסה, והטוב היחיד שנמצא בהם היה טוב חיצוני לגמרי: "שלא  שינו שמם, לבושם ולשונם". לא שעשו משהו מיוחד, רק מה שכבר היה נהוג בידם – לא שינו.

את השקפותיהם, את אמונתם, את התוכן הפנימי – שינו, רק את החיצוניות לא שינו, נשארו לבושים כיהודים, קראו לבניהם בשמות יהודיים ודיברו בלשון הקודש.

נקודות טובות אלו, על אף מיעוט ערכן, היה בהן די כדי לזכות את אותן נשמות לגאולה אדירה, לשינוי עצום של כל חוקי הטבע, לניסים ונפלאות שלא נשמעו ולא נראו כמותם, והם הם שנבחרו להיות "חלק ה' עמו, ישראל חבל נחלתו", בניו אהוביו וקרוביו, שיקבלו נשמות אין סופיות, קדושות וטהורות, למעלה למעלה מכל העולמות.

כמה גדול כוחה של אזמרה, שעשה להם ה' באותה שעה, כמה יקרות ונכבדות היו אותן נקודות טובות, לכאורה חיצוניות ודלות.

ואם יוצאי מצרים כך, אנו, קל וחומר בו בנו של קל וחומר, שיש בנו טוב עצום ורב לאין שיעור, שבזכותו כדאיים אנחנו להיגאל ולזכות לכל הטובות והישועות שבכל העולמות.

שהרי כבר קיבלנו את התורה, וקיימו את מצוותיה, ונהרגנו ונהרגים עליה כבר 2000 שנה.

וכמה תפילות, וכמה רצונות טובים, שהרי לא רק את שמינו ולשוננו לא שיננו, אלא גם משתדלים בכל מאודנו לא לשנות את פנימיותינו, כל אחד לפי ערכו, ולהישאר יהודיים, לא מצרים ולא הדומים להם.

גם חורבן הבית, כפי שמבאר הרב מטשערין ("פרפראות לחכמה על תורה רפ"ב) נגרם משום שלא עסקו כראוי בתורת אזמרה: "וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על בת נקדימון בן גוריון שהייתה מלקטת שעורין מבין טלפי הסוסים וקראו עליה המקרא הזה "אם לא תדעי לך" וכו' "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" אל תיקרי גדיותיך אלא גוויותיך (ועיין  כתובות  דף  ס"ו  בעניין  רבי  יוחנן בן זכאי,  ובאבות דרבי נתן פרק י"ז מבואר שהייתה מלקטת  השעורים מגללי הבהמות וקראו עליה המקרא הזה), היינו כי הבינו אז שבזה מראין להם  שעיקר הגלות והחורבן הוא על ידי שלא הלכו ישראל בדרך זה לחזק את עצמם עם הנקודות  טובות שנמצאים אפילו בהפחותים שבישראל שהם בחינת עקבי הצאן, אף על פי שבוודאי מעורבין בפסולת הרבה, ולהחיות את עצמם על ידי זה, ולדון כל אחד את עצמו ואת חבירו לכף זכות,  והיו זוכין לתשובה שלימה. ועל ידי שלא הלכו בדרך זה, על ידי זה נפלו בדעתם מאד עד שבאו למה שבאו עד שביטלו בה תינוקות של בית רבן כמו  שאמרו  רבותינו זיכרונם לברכה (שבת קי"ט) עד שחרב הבית המקדש שהוא בחינת המשכן וגלו ישראל ובאו לשפל המדרגה  כל כך, עד שבת גדולים כזאת, בת נקדימון, הוכרחה ללקט שעורים מבין טלפי הסוסים, להשיב  את נפשה בזה,  וזה היה מידה כנגד מידה".

אם כל החורבנות באו על ידי חסרון אזמרה, מובן ממילא, שכל עניין הגאולה תלוי דווקא בעבודה קדושה זו.

כותב רבי נתן: "כי כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל זה  בחינת  התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח בחינת משה בבחינת (רות ג') "והיה בבוקר  אם יגאלך טוב יגאל".  ועל ידי בחינת רוח אלוהים, רוח טובה, בחינת רוחו של משיח, על ידי זה עיקר קיום ובנין העולם" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף ח').

"כי עיקר הגאולה של משיח יהיה על ידי זה, על ידי שהוא ישיג בחינת ריבוי החסדים הנפלאים של בחינת עתיק, להסתכל רק על השערות טובות שמוצאין בישראל" (ליקוטי הלכות ראשית הגז ד' סעיף ח').

"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי  הרבים  ככוכבים", היינו שבעיקבות  משיחא  בסוף  הקץ  שאז יתגבר חס ושלום הסטרא  אחרא  כידוע,  ואז  יהיה גודל הבירור והצירוף בחינת "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", ואזי יהיה עיקר התיקון על ידי "מצדיקי הרבים", היינו על ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקודות טובות אפילו בהפחותים מאד מאד, שזהו עיקר עבודת הצדיקים, ועל ידי זה דייקא יבוא משיח במהרה בימינו. כי עיקר התיקון והגאולה בקץ  האחרון יהיה  על ידי בחינה זו, על ידי בחינת הנקודות טובות" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף י"ב).

"משיח, שסוף כל סוף יגמור התיקון, על ידי שימצא נקודות טובות בישראל, אפילו באחרית הימים בסוף הגלות, עד שיחזור ויבנה בית מקדשנו וישיב הארון אל מקומו" (ליקוטי הלכות ערובי תחומין ו' סעיף י"ג).

"כי עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי שהשם יתברך מקבץ נידחי ישראל, על ידי שמוצא גם בהנידחים והאובדים נקודות טובות, ומקבץ אותם אל הקדושה" (ליקוטי הלכות השכמת הבוקר א' סעיף ט').

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support