תפילות נשים

תלמידו הראשון ומשמשו בקודש של רבינו זי״ע היה רבי שמעון'לה – איש ירא אלקים, אוהב תמימות ומתבודד מבני אדם. בראשית התקרבותו לרבינו בעיר מדבדיבקה חלה בנו יחידו אנושות, בא אל רבינו לפנות ערב להזכירו לרפואה, שמע רבינו ולא ענה דבר. נבהל רבי שמעון, נחפז הביתה ואמר לאשתו: אם רוצה את את בנך אל תשני הלילה…

נעמדה רעייתו סמוך לעריסת התינוק ובמשך כל הלילה לא פסק פיה מתפילה ותחינה על נפש עוללה. למחרת חזר רבי שמעון לרבינו, נענה רבינו ז"ל ואמר לו, כמשתאה על גודל כח תפילתה, באמרו: כלום פיללתי [-זאל איך זיך רעכטן] שתפילותיהן של נשים חשובות כל כך לפני המקום; לא רק רפואה פעלה לו, אלא גם אריכות ימים ושנים!

…ובאותו ענין

כשהיה רבי נתן, תלמיד רבינו זי״ע, סמוך על שלחן חותנו הרב הגאון הצדיק ר' דוד צבי אויערבאך, רבן של הערים מאהליב, שאריגראד, קרעמניץ ועוד, התארח פעם לליל שבת אחד מגדולי הדור בבית חותנו הרב. מששבו מהתפילה, הבחין האורח כי ממתינים לרבנית שטרם חזרה מתפילתה, הגיב האורח שהיה מתלמידי הבעש״ט הקדוש ואמר ששמע בשם הבעל שם, שכשיבוא המשיח הוא יסגור את כל עזרות הנשים שבבתי הכנסת…

לימים, כשסיפר זאת מוהרנ״ת העיר: אולם אנו כך קיבלנו מרבינו, שאצל השי״ת חשובות מאד תפילות של נשים!

גם את הדוב הכה

רבי שמעון'לה, תלמידו הוותיק ביותר של רבינו ז״ל, עשה את עיקר עבודתו מחוץ לישוב בשדות וביערות, שם למד והתפלל בדביקות עליונה ועלה מדריגות עליונות.

לא פחד מליסטים ומחיות רעות, בטחונו בה' איתן, בנוסף לכך הינו גיבור מטבעו, פעם נאבק עם שודדי יער ויכל להם (חוץ למקרה דומה שארע לעת זקנתו כשהם גברו עליו).

קרה ופגשו דוב במעבה היער מה עשה, בטרם קרבה אליו החיה לחבקו עטף את ידו בבגדים ואחז בה את סכינו הקטנה שהחזיק עמו תמיד על כל צרה שלא תבוא, כשהתקרב אליו הדוב, הכניס רבי שמעון את ידו לתוך פיו הפעור של הדוב, וללא שהיות החל מנקר ומכרסם בכל כוחו בבית בליעתו של הטורף שנפל מת לרגליו.

המאורע אירע בחוץ לארץ, טרם עלה לארץ ישראל, משבא לכאן המשיך לעבוד את השי״ת בדרך ההתבודדות מחוץ לישוב. לשם כך שכר לו דירה בקצה העיר, בסמוך להרים והגבעות, שם בילה את שנות חייו האחרונות בתורה ותפילה, בהצנע ובלי פניות.

מנוחתו כבוד בעיה״ק צפת, לא הרחק מציון האריז״ל.

אריכות ימים

בנוסף לסיפור על רבי שמעון שהציל פעם את חיי רבינו זיע"א בדרך נסיעתו בשיפוע הר (ראה אבניה ברזל, שיחות וסיפורים מרביז"ל, נא), היה ר' שבתי, יהודי פשוט מאנ״ש באומן, מספר תמיד על זקנו ר' יענק'ל שעבר את גיל המאה בזכות מקרה דומה:

הסבא ר' יעקב נפח היה, בית מלאכתו עמד למרגלות ההר היורד מהעיר אומן לעיירה רוּסוֹשה, הבחין פעם בכרכרה המחליקה במהירות על מדרון ההר כשאחד מאופניה נשמט ועף החוצה. רץ ר' יעקב לעומת העגלה, שעוד רגע עמדה להגיע למטה ולהתהפך על נוסעיה וכפסע היה בינם לבין המות, אחז בכח רב בצדה המט לנפול הרימו על כתפו והציל את כולם.

בפנים ישב רבינו, שכשראה את מסירותו, חייך ואמר: נו, לאנג לעבן זאלסטו [-שתאריך ימים].