ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > תעיתי ואז נמצאתי

תעיתי ואז נמצאתי

י״א באב תשע״ט

לפעמים מרוב הטעויות נמצאים ממש קרוב לנקודת ההתחלה. ככל שהמקום שלנו יותר רחוק מה', כך במידה ההפוכה הוא יכול להיות קרוב לה'. נקודת ההתחלה היא מקום בו מרגישים בצורה ברורה שאין שום מונע ומעכב מלהתקרב לה'. גם בשיאו של הבלבול והתעייה, אם מחפשים את ה' ומרגישים בחוסר היציבות של המציאות הזאת המרוחקת מה', וחשים את הכישלון ואת הפספוס – דווקא אז יכולה אותה ההבנה להגיע בפשטות. (משיבת נפש)

תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ
כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי

צעד ראשון לתשובה, אפשר לומר, הוא ההכרה בעובדה שהלכנו לאיבוד. זה די מתבקש – אין לנו לאן לשוב אם אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים במקום הנכון. כשנשאל את עצמנו בכנות האם הלכנו לאיבוד, נמצא שהדבר לא כל כך פשוט: כן? באמת כך? נכון שטעינו לא מעט, אבל בעיקרון אנו מכוון למקום הנכון. אנחנו רוצים לעשות טוב, אנחנו מעוניינים לקיים את רצון ה'.

אבל זה מה שהחטא עושה. החטא לא מסתכם רק במעשה הרע הנקודתי. הוא מסיט אותנו מדרך אחת לדרך אחרת, דרך בה אין כבר יושר אחד המוביל לרצון ה', ובמקום זה יש בה עיקולים ופיתולים ועיקומים. ברגע שזאת דרך אחרת הכל כבר שונה- היעד שונה, תוואי המסלול אחר. פעמים שהדרך יכולה להיות מאוד דומה לדרך המקורית; לפעמים גם אפשר להסתכל הצידה ולראות את הדרך המקורית אותה עזבנו, ולחשוב שאנחנו עדיין שם. אבל אלו שתי דרכים נפרדות.

ההכרה בהיותנו אבודים היא התחלה לתשובה, אבל גם מהקשיים הגדולים שיש בה. הרגשת המרחק בינינו ובין המקור רק מרחיקה אותנו עוד יותר. מה הסיכוי לפגוש משהו אמיתי בעולם שקרי שיצרנו לעצמנו? איזו עצה ודרך נמצא לנו אחרי ששיבשנו את המושגים בעצמם, הפכנו טוב לרע ורע לטוב?

בתורה "תעיתי כשה אובד" (ליקוטי מוהר"ן, רו) מתאר רבי נחמן את תחילת ההתרחקות מה': "כי כשעושה עבירה, חס ושלום, אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקולקל, ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקולקלים מאוד, שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע, אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים, עד שקשה לשוב ולצאת משם". נבוכות ותעייה הם התיאורים המרכזיים על הדרך המרוחקת מה'. כל עוד החיפוש אחר ה' לא נעזב זה מוכרח להיות כך – מחפשים את ה', אבל הוא לא נמצא במקום המקולקל הזה. זה עצמו מוביל לבלבול – איפה ה' בכל הסיפור הזה? מצד אחד הגעגועים הם אליו, מצד שני הוא לא נמצא פה. מה עושים? אין אפשרות לחזור לדרך הישר בה ה' נמצא לפני שחוזרים בתשובה, ואם כן מאיפה מתחילים?

אומר רבי נחמן דבר מפתיע מאוד: "ודע, שאלו הדרכים המקולקלים והתועים, כשאדם תועה בהם, חס ושלום, הרבה מאוד, אפשר לפעמים שיתעה מאד וילך באלו הדרכים הנבוכים ואזי דייקא מרוב תעותו בהם יתהפך וישוב עד שיהיה סמוך למקומו הראשון, ולא יהיה רק הרחק מעט בינו לבין מקומו הראשון ובקל, על ידי ניסיון קל ישוב עוד למקומו". אומר רבי נחמן שאפשר להגיע למצב בו דווקא מתוך ריבוי הטעויות והאבדון מגיעים למקום הראשוני, שהוא לפני ההתרחקות מה'. תוקף הריחוק מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. קל להבין את זה כשמדברים על מקום גשמי בעל כמה מסלולים, שלפעמים קורה וטעות על גבי טעות הופכת לדבר צודק. אבל איך מבינים את זה בהקשר של עבודת ה'? לכאורה, ככל שמתרחקים כך הולכים ופוחתים הסיכויים לחזור ולהתקרב.

שמו של חודש אלול, המגיע כעת אל שלבי סיומו, נדרש באופנים רבים. אחד הפירושים שניתנו לחודש זה הוא חיפוש, מלשון 'ויאללון ית ארעא', שפירושו ריגול וחיפוש. עבודת התשובה היא עבודה של חיפוש. למה מושם דגש כל כך גדול מהחיפוש בעצמו? המטרה בחיפוש היא הרי המציאה – אחרת את מה מחפשים. גם אם התשובה שלנו כרוכה בשלב של חיפוש ("נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'") הרי שזה רק שלב מקדים ולא עיקרה של התשובה. אז למה דווקא שלב החיפוש הוא זה שמודגש בשמו של החודש ולא השלב של התשובה בעצמה?

* * *

יתכן שהשאלה הזאת בעצמה היא הקושי הגדול שלנו בחזרה בתשובה: ההרגשה שיש איזו שהיא דרך שעלינו לעבור בשביל שנוכל לחזור בתשובה. כאילו שקודם כל עלינו לגשר על הפערים, למצוא את הדרך, ואז נוכל להתנהג כרצון ה'. המשל המפורסם של בעל התניא על חודש זה הלא הוא "המלך בשדה". בכל השנה המלך נמצא בארמון. מי שרוצה לפגוש את המלך יודע שיש מיקום מאוד מדויק בו המלך נמצא. אבל בזמן שכוח התשובה מתגלה בעולם, מתגלה שהמלך נמצא פה ממש. בתוך הבלבול, בתוך המקום המרוחק הזה. המלך בשדה. החיפוש אחר ה' הוא העיקרי מבחינתנו. הדרישה אחר ה' היא חלק מהחזרה בתשובה ולא רק דבר שקודם לה.

כמו שרבי נחמן אומר, לפעמים מרוב הטעויות נמצאים ממש קרוב לנקודת ההתחלה. ככל שהמקום שלנו יותר רחוק מה', כך במידה ההפוכה הוא יכול להיות קרוב לה'. נקודת ההתחלה היא מקום בו מרגישים בצורה ברורה שאין שום מונע ומעכב מלהתקרב לה'. גם בשיאו של הבלבול והתעייה, אם מחפשים את ה' ומרגישים בחוסר היציבות של המציאות הזאת המרוחקת מה', וחשים את הכישלון ואת הפספוס – דווקא אז יכולה אותה ההבנה להגיע בפשטות. כשאנחנו נבוכים ומבולבלים בדרך בה בחרנו, אנחנו מגלים שבעצם אין בה כלום. שבעצם אין דרך, שסתם, טעינו. החיפוש אחר ה' מגלה את הריקנות של התעייה, ומוציא ממנה את כל המשמעות שייחסנו אליה. מה שהקשה עלינו להתקרב לה' היה התחושה שאנחנו נמצאים בדרך אחרת, ואז היה קשה לנו איך מחליפים את הדרך ואין מתגברים על המרחק בין הדרכים. תחושה הבלבול והתעייה מראה לנו שאין דרך, שזה הכל טעות אחת גדולה. אם אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים על 'תוהו לא דרך', פתאום נעשה כל כך קל לעזוב את הכל. אחרי שהדרך של החטא התנפצה, אין דבר יותר קרוב מלחזור לדרך הישר. זאת משמעות החיפוש של חודש אלול – הידיעה שהמלך נמצא פה, בתוקף הבלבול והטעות, והוא יתגלה בעצם זה שנחפש אותו. החיפוש אחר המלך יראה לנו שהוא הדבר הכי קרוב אלינו. מי שאבוד מוצא את ה' דרך האבדון בעצמו. באלול אפשר לשמוע דרך ה'לא' את ה'כן'.

אלא שקיים עוד ניסיון אחד. "ולא יהיה רק הרחק מעט בינו לבין מקומו הראשון ובקל, על ידי ניסיון קל ישוב עוד למקומו". ניסיון קל, אבל ניסיון: "אבל כשהשם יתברך קוראו ומזמין לו הניסיון, אינו מכיר בקול ואינו חושש לשוב למקומו". הניסיון הוא האם נזהה את קולו של ה'. האם נשכיל לזהות שקול ה' הוא זה שעולה מתוך כל הייאוש, העצב ותחושת הפספוס, ושבעצם כל אלו הם תנועת חיים שחוזרת ומצביעה על קרבתנו לה', גם אם זו מתבטאת דרך הקיצוניות ההפוכה.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support