תן לנו אתה
י״ד בסיון תשע״ט
בעבודת ה' אנחנו נתקלים תדיר בקושי מחשבתי, גלוי או חבוי. זאת שאלה שיכולה להפוך חלילה לקושיה חזקה, אם לא מתכוונים לחפש אחרי האמת. שאלה שיסודה הוא: מדוע הניח אותנו ה' בעולם של שקר, ונתן לנו לחפש אחרי האמת כשהיא לא מבוררת לגמרי? כיצד ה' רוצה שנתקרב אליו? מה ה' רוצה שנעשה במצב הנוכחי בחיינו, ביחס לשאלות רבות על כיצד ואיך להתנהג? (השתפכות הנפש)
בעבודת ה' אנחנו נתקלים תדיר בקושי מחשבתי, גלוי או חבוי. זאת שאלה שיכולה להפוך חלילה לקושיה חזקה, אם לא מתכוונים לחפש אחרי האמת. שאלה שיסודה הוא: מדוע הניח אותנו ה' בעולם של שקר, ונתן לנו לחפש אחרי האמת כשהיא לא מבוררת לגמרי? כיצד ה' רוצה שנתקרב אליו? מה ה' רוצה שנעשה במצב הנוכחי בחיינו, ביחס לשאלות רבות על כיצד ואיך להתנהג?
בעזרת ה', היום נתקדם לפתיחה של הספר השתפכות הנפש. אחרי שבהקדמה למדנו על כך שדרך התפילה האישית היתה דרך שדרכו בה אבותינו מאז ומעולם, ואת את הדגש ששם רבי נחמן מברסלב על דרך זו, נראה את הפתיחה, שהיא ציטוט מדברי רבי נתן בהשמטה לספרו "ליקוטי הלכות", היכולה להביא לנו כמה ידיעות נחוצות בנושא זה. רבי נתן מביא שם טענה של מקצת 'המהפכים את האמת' כלשונו, שדרך כמו התבודדות יכולה להיות דרך של יחידי סגולה בלבד, אבל היא בהחלט לא נחלתו של הכלל. לא ראוי לאנשים פשוטים להתעסק בדבר נעלה שכזה. כשרבי נתן מפריך את הטענה הזאת הוא לא רק דוחה אותה, אלא הוא מוכיח שכיוון החשיבה לפי התורה הוא הפוך לגמרי- שדווקא ממי שנמצא במדרגה יותר נמוכה נדרש להתבודד יותר. נראה את ההוכחה שלו, שהיא גמרא במסכת עבודה זרה (דף ה ע"א):
"תנו רבנן: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה" – אמר להם משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל "מי יתן והיה לבבם זה להם", היה להם לומר תן לנו אתה וכו'. אף משה רבנו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה" וכתיב "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" וגו'. אמר רבה: שמע מינה לא קאי אנש אדעתה דרבה עד ארבעין שנין" [אין אדם עומד על דעת רבו אלא אחר ארבעים שנה].
אחרי מעמד הר סיני כשהקב"ה מתגלה לעם ישראל, העם מבקש שמשה יודיע להם את דבר ה' ולא ישמעו אותו ישירות מה' וימותו. באותה שעה אומר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים" – מי יתן והרצון שלהם היום לקיים את דבר ה' יתמיד גם בעתיד. משה רבינו בא בטענה לעם ישראל, מדוע לא ביקשו מה' בעצמו שיתן להם לב לירא ממנו – "היה להם לומר תן לנו אתה". אמנם הגמרא מציינת שמשה רבינו טען זאת כנגד עם ישראל ארבעים שנה לאחר מעמד הר סיני, בגלל ש"לא קאי אנש אדעתיה דרבה עד ארבעין שנין"- אדם לא עומד על דעת רבו להבין את עומק כוונתו אלא אחר ארבעים שנה.
בעלי התוספות שם מקשים תמיהה מתבקשת: אם משה רבינו הבין שרצון ה' היה שיבקשו ממנו בעצמו, רק לאחר ארבעים שנה, מה הוא טוען כנגד עם ישראל שלא ביקשו באותו זמן? הרי גם הם לא היו אמורים להבין שה' מתכוון שהם יבקשו ממנו, כמו שהוא לא הבין אז אלא רק לאחר ארבעים שנה. מתרצים בתוספות, שמשה רבינו עצמו לא היה זקוק כל כך להתפלל לה' שיהיה לו לב ליראה אותו, מכיוון שבמעמד הר סיני כבר היה במעלות גבוהות ועליונות. הוא לא היה נזקק לכך, ולכן הוא הבין את מה שה' באמת רצה מהעם רק לאחר ארבעים שנה. אבל עם ישראל, שהיה נזקק לתפילה כזאת כדי שלא יחטאו כל ימיהם, היה צריך להבין את עומק רצון ה' ממנו כבר מההתחלה.
למה עם ישראל באמת לא ביקש? לכאורה היינו תולים את הסיבה בחוסר יראת שמים, ברצון לא חזק מספיק של עם ישראל, שגרם להם לא להשתדל בתפילה. אבל אי אפשר לומר כן, הלא מדובר כאן מיד לאחר מעמד הר סיני, כשעם ישראל מביע את רצונו לעשות את רצון ה' לפני משה. וגם בלשון הגמרא מוזכרת טענה אחרת עליהם: "כפויי טובה בני כפויי טובה", הטענה היא לא על יראת שמים חסרה, אלא פשוט כפיות טובה. מדוע זאת הטענה העיקרית כלפיהם?
* * *
בעבודת ה' אנחנו נתקלים תדיר בקושי מחשבתי, שגם אם הוא לא מופיע בצורה נגלית, הוא מסתתר בצורה חבויה. זאת שאלה שיכולה להפוך חלילה לקושיה חזקה, אם לא מתכוונים לחפש אחרי האמת. השאלה תמיד נשאלת בצורה קצת שונה, אבל יסוד השאלה הוא: מה ה' רוצה מאיתנו? מדוע הוא הניח אותנו בעולם של שקר, ונתן לנו לחפש אחרי האמת כשהיא לא מבוררת לגמרי? התכלית ברורה לנו, אבל הדרכים נעלמות. כיצד ה' רוצה שנתקרב אליו? מה ה' רוצה שנעשה במצב הנוכחי בחיינו, ביחס לשאלות רבות על כיצד ואיך להתנהג? איך אפשר שלא לטעות בעולם מבולבל שכזה? למה הוא לא מודיע את רצונו אלינו בפרטנות יותר?
ביחס לשאלות כאלו, בראש ובראשונה אנחנו מאמינים ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (עבודה זרה דף ג ע"א), ומפרש רש"י שם: "בטרוניא – בעלילה". אם הושמנו בעולם שהוא בעצם מבוך שהכישלון בו מובטח, אז משמעות הדברים שהקב"ה עשה עלילה, חלילה, כדי להכשיל אותנו. ואם הקב"ה לא בא בעלילה עם בריותיו, עלינו לנסות להבין מה ה' רוצה מאיתנו דרך ההסתרה הזאת, אבל בנוסף לכך גם להאמין שרצון ה' בוודאי מושג. אם הוא רוצה מאיתנו משהו, לא יכולה להיות תקלה ויהיה קצר בתקשורת באמצע. רצון ה' חייב להיות מושג אלינו, מכיוון שהקב"ה רוצה מאיתנו דברים.
אבל מהי באמת התשובה? איך אפשר להשלים את הפער, הנדמה כרחוק אלפי קילומטרים, בינינו ובין קיום רצון ה'? עם ישראל בכלליותו היה במצב דומה לזה. אחרי מעמד כמו הר סיני כשעם ישראל קולט את המשמעות המלאה של יראת אלקים שלמה, הוא בהחלט צריך לחשוש כיצד הוא ישאר במצב כזה כל החיים. כיצד אפשר להעביר את האור הגדול לחושך שבו יהיו בעתיד? איך אפשר לא ליפול בעולם מסוכן, "העולם הזה שדומה ללילה" (בבא מציעא פג ע"ב)? בנקודה הזאת משה רבינו בא לטענה לעם ישראל: הייתם צריכים לחשוב צעד קדימה. הרי לא יתכן שהקב"ה ישאיר אתכם לבד עם הסכנות של העולם הזה. מסקנה פשוטה שצריכה להתחייב מכך: שצריך לבקש מה' על כך. אם שום דרך לא נראית בטוחה לגמרי והאפשרות להיכשל קיימת בה, אז בוודאי שאין דרך אחרת שיכולה להבטיח את עבודת ה', חוץ מהתפילה. לא היה נדרש מעם ישראל לחדש תובנות עמוקות בעבודת ה', הם פשוט היו צריכים לעשות חשבון פשוט. בוודאי שהקב"ה רוצה משהו, והוא לא סתם מניח אותנו להסתדר. בוודאי שגם הוא רוצה לעזור לנו. ממילא מתחייב, מהבנה פשוטה כל כך, שאנחנו רק צריכים לבקש: "תן לנו אתה".
אבל עם ישראל לא מבקש דבר. משה רבינו רואה בכך כפיות טובה. מבארים בעלי התוספות: "לכך קראם כפויי טובה, שלא רצו לומר 'תן' לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה". למה היה כל כך פשוט לעם ישראל שהם צריכים לעבוד את ה' בלי עזרה וסיוע? לא בגלל עיקרון של בחירה חופשית וכדומה (שגם הוא מתקיים בתפילה, וכפי שרבי נתן מבאר בכמה מקומות), אלא בגלל שהם רצו לעשות את הכל לבד. זהו החוצץ הגדול ביותר העומד בין האדם ובין השגת רצון ה', כפי שרמזו מגדולי החסידות: "אנכי עומד בין ה' וביניכם", האנוכיות היא המחיצה שעומדת בין האדם לאלוקיו. במקום לנסות לבקש את הטוב בעצמו, אנחנו מלאים מחשבות אנוכיות על הדרך שאנחנו מציירים לעצמנו בדרך אליו. כבר פיתחנו כל מיני תיאוריות איך נתקרב אל ה', ומהי עבודת ה' אמיתית. לא פלא שבא יאוש ותסכול גדול אחרי כן, כי רבות המחשבות שבלב איש לא יוכלו לעמוד על עצת ה' באמת. הקב"ה מתכנן עבורנו דרך אחרת, שלא תמיד נשכיל להבין אותה. לכן, אם מורידים את כפיות הטובה, מתחייבת מסקנה פשוטה: אין לנו דרך אחרת לעבור את העולם הזה, ה"גשר צר מאוד-מאוד" כלשונו של רבי נחמן, אלא בעזרת ה' בעצמו. ה' יעזור לנו לעבור את התהום הפעורה בדמיוננו, בינינו ובינו. כל שעלינו לבקש ממנו הוא: תן.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…