דורנו משופע ב"סגולות", כשאת רובן ניתן לקיים על ידי תרומה פשוטה לאחת מקרנות הצדקה…

הסגולות תפסו מעולם מקום נכבד ביהדות; סגולה לפרנסה, סגולה לזרעא חייא וקיימא, סגולה לשמירה, סגולה לחן, וכן הלאה. גם בספר המידות מופיעות סגולות רבות לצרכים מגוונים.

אך בל נשכח, שהסגולה הגדולה ביותר היא: אנחנו בעצמנו! שכן אנו נקראים 'עם סגולה'. וכשם שסגולה – בשונה מתרופה – פירושה דבר שאינו מובן כיצד הוא פועל, כך אנו עם סגולה ואי אפשר להבין בשכל האנושי מה המיוחד בנו שבעבורו בחר בנו ה'.

כבר בעת קריעת ים סוף תמהו על כך המלאכים ולא הבינו את ההבדל בין המצרים ליהודים. "שקטרג מידת הדין: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה', אף על פי כן הקדוש ברוך הוא לקח אותנו לעם קדוש. נמצא, שזה הדבר כמו סגולה, שהוא למעלה מהטבע, למעלה משכל אנושי" (ליקוטי מוהר"ן, שם).

גם ההתקרבות שלנו לרבינו אינה מובנת כלל, ואף היא נשארת בגדר סגולה. כי "אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים. כי כל זה הוא בחינת סגולה שאי אפשר להבין כלל. אבל באמת, צדיק ה' בכל דרכיו ולא עוולתה בו, ובוודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת; וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו'. רק שאי אפשר להבין זאת עכשיו בשום שכל. ועל כן נקראין ישראל עם סגולה" (ליקוטי הלכות, ברכת הריח ד, כג).

* * *

מה שנוגע לנו כל זה למעשה, הוא בעיקר: ההתחזקות!

אנו רגילים למדוד תמיד את מידת התקרבותנו לה' ואת מידת אהבתו אלינו – לפי שכלנו האנושי; לפי ההישגים וההצלחות הרוחניות. ולכן, בזמן שההצלחה הרוחנית אינה מאירה לנו פנים, ואין אנו מבינים אז מה ההבדל בינינו לבין גוי מחסידי אומות העולם, אנו מאבדים את השמחה והחיבור בינינו לבין ה'.

אך טעות היא זו. שכן יהדותנו היא סגולה, וגם כש"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" – היהודי הוא יהודי, והגוי הוא גוי! זוהי סגולה ואי אפשר להבין אותה.

הנביא יחזקאל (כ, לב) מזהיר את ישראל לאמר: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארצות". כשהכוונה היא – מסביר מוהרנ"ת – "המחשבה שאתם חושבים, בעת אשר אינכם מצליחים בעבודת ה', שאתם דומים לגויים. היו לא תהיה!"

"ועל כן, כל אחד מישראל, אפילו אם נפל למקום שנפל, עד שכמעט אינו יודע להבחין בין קדושת ישראל לזוהמת העכו"ם – מחמת עוצם ריבוי קלקוליו חס ושלום – אף על פי כן, צריך לחזק עצמו בנקודת יהדותו שיש לו מצד התולדה, שהוא מזרע ישראל. אף על פי שכמעט אינו מרגיש בעצמו קדושת ישראל מעוצם קלקוליו – אף על פי כן, צריך להאמין בזה מאד, כי הנקודה הקדושה הכלליות הזאת הוא סוד גדול אשר באמת אי אפשר להשיגו" (משיבת נפש, יא).

הן על כך אנו מברכים בכל יום – ולא משנה איזה יום הוא; מוצלח או לא – ברכת התורה, ובה אנו מודים ומברכים לה' על "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". זאת כדי להחדיר בנו את התודעה שמדובר כאן בסגולה בלתי מובנת.