תיקון של שובבי"ם
כ׳ באדר א׳ תשע״ט
הגלות מניחה אותנו בחדר מבודד. אמנם הדלת אינה נעולה, אך בכל זאת איננו מסוגלים לנגוע בידית. מה בעצם מונע זאת מאיתנו?
משל למה דומה מצבו של יהודי בגלות – לבן חביב שנפל בשבי ונכלא בתא קטן. ישב שם בדד מנותק מהעולם, רק כתלים קודרים וריצפת בטון ממלאים את עולמו. לכאורה כלוא הוא ואינו יכול לצאת, אך בדיקה יסודית יותר תגלה שהוא איננו כזה. הדלת פתוחה ונטולה כל מנעול ובריח, ובכל זאת האסיר אינו מעז להיחלץ אל החופש. מדוע? זו השאלה החשובה ביותר בעת הזו.
* * *
הגלות היא דבר אחד בלבד – אובדן אמונה. כל אדם חי יונק את חיותו ממקור כלשהו, הוא מאמין בהצלחה. האמון הזה הוא יסוד הקיום. כמו בובות על חוטים אנחנו, אילולא החוט המושך מלמעלה תקרוס הבובה תחתיה. אילולא האמון שיש בנו, והתקווה, לא היינו מניעים אפילו אצבע קטנה. לפיכך אם תתערער חלילה האמונה, יתמוטט הבניין כולו.
וכשהאמונה אכן נאבדת – זוהי הגלות.
כך זה מתחיל: אמונה שהיתה יצוקה בלב פנימה מתערערת לפתע. אדם שואל את עצמו: האם אי פעם אצליח? האם אני ראוי? האם ההצלחה עדיין מובטחת? ערעור זה באמונה, כמוהו כרעידת אדמה. הקרקע מעניקה את תחושת היציבות, אם 'היא' רועדת, כבר אין שום דבר שניתן לסמוך עליו.
הגלות הזו מוחשית מאוד ועוטפת מכל צד. כמו תא קטן של צינוק מחניק, תא שסוגר מכל עבר. ובכל זאת – הדלת פתוחה. פתוחה לגמרי. רק תנסה לגעת בידית הדלת. מדוע עודנו כלואים? כאמור, הפחד מצמית אותנו. אם אין בלב אמונה, גם דלת פתוחה תידמה לסורג ובריח, ואם כך אנו ניצבים בפני תסבוכת. הדלת איננה פתרון משום שלא היא חוסמת בפנינו את הדרור, דבר מה אחר בולם את גאולתנו. היהודי הגולה חייב להגיע ל"ויאמינו". ברגע בו תפציע הארה של אמונה, אמונה בהשם ובמשה עבדו, אמונה בניסים ובהשגחה, נגלה מיד שהדלת הייתה פתוחה כל העת.
מפתח הצעקה
זו בעצם הייתה גלות מצרים. עם שלם, זרע אברהם יצחק ויעקב, שרויים מאתיים ועשר שנים בארץ לא להם כעבדים נרצעים. משועבדים, רדופים, סחופים ודוויים. אין למצרים שערים וסורגים ובכל זאת אין עבד מעלה על דעתו לברוח. מצרים הייתה חבוקה בטבעת של כשפים, פחדים, בהלות, וחוסר אמונה משווע. אימתי התרחש הנס – ברגע ש'ויצעקו'.
הצעקה שינתה את ההיסטוריה.
כן, התקווה הגדולה בחייו של כל יהודי מוצפנת באותה צעקה ראשונה הבוקעת מעמקי עמקים. לפי שיש בכל לב יהודי, בכל נפש ונפש, מקום כמוס ונעלם שכזה, מקום של בן היודע – אף שאיננו ממש יודע – שיש בעולם אבא. וברגע בו מקיץ הבן מתדהמת גלותו ושואג – אף שאיננו יודע מה ולמה – 'אבא'! בזה הרגע נשברים המנעולים ומתמוטטות חומות בית הכלא. אחר כך, כשניגשים אל הדלתות ואל הסורגים מוצאים פתח שהיה תמיד פתוח.
הצעקה היא התחלה, אך יש אחריה המשך. חייב להיות המשך. ההמשך הוא לימוד ארוך-ארוך, מתוק ומחמם לב, בדרך להיכרות מעמיקה עם אותו 'אבא'. הצעקה שהיא ההתחלה, בוקעת מתוך אי-ידיעה. אדם צועק מתוך כאב, לעיתים מבלי דעת; אך הגילוי הזה – שיש לך מעבר לחומה ומאחורי הסורג אבא – חייב להביא אותך לידי סקרנות, ואף ללהיטות של ממש, לדעת מיהו ועד היכן כוחו של אותו אבא. כי אם יכולתי לצעוק ולהיענות, חייבת להימצא גם דרך להיחלץ לגמרי ולצאת לחירות.
כאן מתחילה בחייו של אדם דרך ההתבודדות.
תורות ותפילות
בפתחם של ימי השובבי"ם אנו. יהודים כשרים מבקשים כעת 'תיקוני נפש', עוסקים בתורה ברציפות ומשתדלים בעניינים שונים. נקודת העיקר כאן אחת היא – לשבר את הריחוק ולבוא לקרבת השם. אלו למעשה תיקוני הנפש – לתקן את הקלקולים שהביאו את הקשיים וההפרעות. שאיפתו של יהודי היא, להשליט את נפשו על ליבו השובב. מה הינך מסוגל לעשות לשם כך?
לצעוק לכל הפחות, בוודאי. נפלא! זו ההתחלה. הצעקה הזו שני עניינים בלולים בה: צעקה, וידיעה שמישהו בוודאי שומע אותי. השניים הללו מצויים בכל פרק מפרקי הצעקה של ספר תהילים. דוד המלך צועק ושואג, ובנעימות צעקותיו שזורים יחד – צעקה וידיעה ברורה שאבא שומע, בוודאי שומע.
אך יש לזה גם המשך. לתשובה יש דרך, סלולה היא בספרי הצדיקים: רבינו שירטט לפנינו שבילים נפלאים המובילים לחירות ולדרור, מכל מצב ומכל מקום. העצה לכל שבוי בגלות הנפש היא לגשת אל השביל, להציג כף רגל ולפתוח במסע לקראת גאולת הנפש.
אנשים טוענים: 'אני לומד, קורא 'משיבת נפש', 'ליקוטי הלכות' – ועדיין לא התחוללו בחיי מופתים'. ובכן ר' יהודי, האם הקפדת לצעוד על הדרך כפי שהנחילו אותה?! כי זאת להווי ידוע, רבינו ייסד את תורותיו, שיחותיו ועצותיו על יסוד ברור – תורה ותפילה. עד שלא תבוא התורה בתפילה עודך שרוי בבית כלא. שבוי יחד עם כל הלימודים והעצות. קורא ולא מתפעל, רואה ולא מבין. תתחיל להביא את לימודיך אל הפה, הכנס אותם במילים חמות של תפילה, הרטב אותם בגעגועים ותראה איך גאולתך קמה לתחייה.
גולשים צפו גם ב:
הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.
אומן ראש השנה
לקראת ראש השנה לקט מאמרים העוסקים בקברי צדיקים, בנסיעה לאומן לראש השנה ובכלל, בקיבוץ הקדוש ובנסיעה לצדיקים מרחבי האתר. אוסף מאמרים על אומן ועל אומן-ראש-השנה, חלק ראשון.
שאלה ללא תשובה
מי הוא שאוסף ציבור כה גדול ומגוון אשר אין בדומה לו בשום מקום וזמן בעולם; אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, תימנים ומרוקאים, מכל החוגים והעדות, קהילות שלימות, שכולם נקבצו באו לך, כולם כאיש אחד בלב אחד…
ראש השנה באומן
תשובות לכמה שאלות שנשאלות בהקשר הזה: לשם מה צריכים לנסוע לצדיקים? מה חסר בתפילה הפרטית של כל אחד? מדוע דווקא בראש השנה? מה אנו מקבלים בעצם מראש השנה של הצדיק? ננסה להבין מעט קט, על…
הדרך לארץ ישראל
מי שיש לו אמונת צדיקים וזוכה להתקרב לצדיק אמיתי ולקיים עצותיו, ועל ידו נעשים תיקונים נפלאים עבור כל העולם, וכי פלא הוא שמתקיים בו מאמר הגמרא בראש השנה "וכולם נסקרים בסקירה אחת", וזוכה להמתקת הדינים…
ערב ראש השנה
מהיכן הוא מקור המנהג אשר הונהג לאחרונה באומן, לשיר ולרנן, לרקוד ולמחוא כף בראש כל חוצות, ביום הנורא של ערב ראש השנה? היכן שמענו והיכן ראינו דבר שכזה, להרעיש ברמקולים רבי-עוצמה בניגון וקול זמרה? האם…
השמחה של סוכות
סמוך לאחר היום הקדוש והנורא, יום כיפור, לאחר שתוקנו שלשת המחיצות הפרוסות לפני התאווה ואפשר להכנס ולשבת ביניהם, אז מתאפשר לנו להכנס ולשבת ביניהם, בבחינת "ופרוס עלינו"...
חג הסוכות
במה התייחד חג הסוכות שזכה לתואר "זמן שמחתנו"? הלא גם בשאר החגים קיים הצווי "ושמחת בחגך"? ואם מצד חשיבותו נראה, לכאורה, שדווקא בחג השבועות בו קיבלנו את התורה המיוחדת לנו מבורא עולם, דוקא אז עלינו…
לקראת ההילולה
לקראת יום הילולת רבינו הקדוש, בח"י תשרי, בעוד פחות משבועיים הרי לפניכם חלק מסיפור מסכת ימי חייו נוראי ההוד של רבינו הקדוש, הנחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגה זיע"א, נין להבעל שם טוב…
זמן לשמוח!
ה'פיתקאות' ובהן פסקי הדין שנחתמו ביום כיפור, עדיין לא נמסרו לשלוחים עד 'הושענא רבא'. בכוחנו עדיין להמתיק הכל, אם אכן נתאמץ לשמח את עצמנו ואת בני ביתנו בימי החג הקדושים, ולא ניתן לעצבות על שלל…
הנצחון המכריע
הלימוד שצריך ללמוד מחג הסוכות, שמחת חג הסוכות, הקשר שבין ימי הדין לחג הסוכות - ומה צריך ללמוד מזה על מלחמת הקדושה בטומאה ומלחמתו של כל אחד ביצר הרע.
שמחת תורה
שמחת תורה היא היא "שורש כל השמחות" ומכוחה אפשר לשמוח בכל, בכל החיים, ובכל המעשים משום שהתורה האירה בהם ונתנה להם פשר ותוכן.