מאז שיצא הספר הקדוש "עץ חיים" לעולם, הספיקו כבר הרבה מקובלים ללמוד ולדעת על ה"חלל הפנוי" שעשה הקב"ה לצורך בריאת העולם, ועל המשכת אור האין סוף לתוך החלל; האדם הקדמון, והאורות היוצאים ממנו; אורות אח"פ, עולם הנקודים, עולם העקודים, ועולם הברודים.

אך מי העלה בדעתו שדבר זה מתרחש בכל יום? ולא רק בעולמות העליונים, אלא בלבו של כל אחד מאתנו. מי היה מאמין שאת ה"חלל הפנוי" והמשכת אור האין סוף בתוכו, מוטל עלינו לעשות כל בוקר מחדש; לצמצם את ההתלהבות האלוקית האינסופית שבלב, ולהתחיל לחשוב מחשבות טובות ומדודות, כיצד לעבוד את ה'.

גם אותם העולמות הנעלמים ונשגבים, שאינם נזכרים בכתבי האריז"ל, אלא בכתבי מהר"י סרוג, כדוגמת: עולם המלבוש, טהירו עילאה, וכדומה – גם אותם מסביר מוהרנ"ת בליקוטי הלכות (תפילת המנחה ז, כב) כיצד הם מתפרשים בעבודתו האישית של כל אחד ואחד מאתנו.

אכן, "מה גדלו חסדי ה' ונפלאותיו, אשר הוריד לנו זה הנחל ממקור החכמה, הנובע ומשפיע לימודים שורשיים לחכמת הקבלה, ומפרשים ומבארים אותם" (ביאור הליקוטים, הקדמה) באופן שנוכל לא רק 'ללמוד' את חכמת הקבלה, אלא גם 'לקיים' אותה וללכת אתה בעבודת ה' היומיומית.

"כי על פי הדברים האלה וכיוצא בהם, המבוארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזעיר בדרכי הקבלה של הזוהר הקדוש והאריז"ל, להוציא מהם דרכים ועצות למעשה, על פי הקדמות נוראות ועצות אמיתיות של דברי תורתו של רבנו ז"ל. שכל תורה ותורה וכל מעשה ומעשה, היא פותחת שערים רבים של השגת אלוקות, שעל ידי זה יכולין להבין גם כל דרכי הקבלה – אם תזכה לשקוד על תורתו הקדושה יום יום בשקידה רבה" (ליקוטי הלכות, תפילין ה, לח).

* * *

ובכן, על פי דברי רבינו בתורה זו, מתחולל כל מהלך הבריאה בכל יום מחדש. בכל יום כשאנו קמים בבוקר, אנו אמורים לברוא את העולם מחדש, לעשות מחדש 'חלל פנוי' ולהמשיך בו את אור האין סוף. ולא זו בלבד, אלא שבכל יום מימות השבוע, אנו אמורים לברוא מחדש את הבריאה של אותו יום: ביום הראשון – את השמים ואת הארץ; ביום השני – את הרקיע שיבדיל בין מים למים, וכן הלאה. וכדברי מוהרנ"ת:

"כי זה הענין של התלהבות האור והצמצום, זה נעשה אצל האדם בכל יום ויום, כפי תיקון הבריאה של אותו היום שהוא צריך להמשיך. כי כמו שבתחילת הבריאה נעשה זה אצל ה' יתברך בעצמו, שבתחילה היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאה, וצמצם האור לצדדין, שעל ידי זה היתה כל הבריאה על ידי החכמה וכו' וכו' – כמו כן נעשה זאת אצל האדם שהוא חלק אלוה ממעל, שהכל נברא בשבילו, שהוא יעסוק בתיקון וקיום העולם כל ימי חייו. ובכל יום ויום, כפי הבריאה שהייתה באותו היום, כמו כן הוא צריך להמשיך על ידי עבודתו תיקון וקיום אותה הבריאה מחדש על ידי כל הנ"ל. כגון: ביום ראשון – כלליות בריאת שמים וארץ וכו'. וביום שני – בחינת 'יהי רקיע בתוך המים' וכו'. שזה בחינת מה שהיו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית בכל יום ויום, כמובן למשכיל" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז, ב).

וכיצד עושים זאת?

בכל יום מתלהב הלב שלנו – בפנימיותו – לעבודת ה', בהתלהבות אלוקית אינסופית. אך כדי שהתלהבות זו תתגלה ותביא אותנו לידי תורה ותפילה ומעשים טובים, עלינו לצמצם את ההתלהבות האלוקית; לחשוב מחשבות טובות כיצד לעבוד את ה'; ללחום עם שלל המחשבות הזרות והרעות שרוצות להסיח את דעתנו מהתכלית, ולעבוד את ה' בהדרגה ובמידה.

בעבודה פשוטה זו, נעבור כל יום על כל ה"עץ חיים", בתחום המעשי.