מי קודם, רחל או לאה? – שאלה עתיקת יומין זו ממשיכה ללוות אותנו עד עצם היום הזה: במה להתחיל, בלימוד התורה או בעסק התפילה?

שתי אמהות יש לעם ישראל, רחל ולאה. ובשפת המעשה: שתי דרכים ישנם כדי להוליד מצוות ומעשים טובים. האחת היא, ללמוד את התורה הקדושה, לדעת את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה; והשניה היא, לבוא כדל וכרש לפני ה', לספר ולשפוך לפניו כל אשר בלבנו, ולהתחנן ולבקש שיזכנו להתקרב אליו.

'רחל' מגלמת על פי הקבלה את התורה, "שהיא כרחל לפני גוזזיה, שהכל גוזזין ופוסקין ממנה הלכות" (ליקוטי מוהר"ן, יב). ולעומתה 'לאה' היא התפילה, שהרי עליה נאמר 'ועיני לאה רכות', "שהיתה בוכה תמיד שלא תיפול בחלקו של עשיו, שזהו בחינת התפילות שמתפללין לה' יתברך להינצל מהיצר הרע וחילותיו, שהוא הס"מ, שהוא שרו של עשיו" (ליקוטי הלכות, ראש חודש ה, כט).

שתי אמהות קדושות, שני דברים קדושים והכרחיים, ואין חולק על נחיצותם של שניהם. השאלה היא רק: במה עלינו להתחיל? במה עלינו להשקיע בעיקר; להחכים ולדעת עוד ועוד, או לחמוק כמה שיותר ליער או לפינה נסתרת ולשפוך את הלב לפני ה'?

"ועל כן, אפילו יעקב אבינו, עליו השלום, לא היה יכול לעמוד על הדבר, וסבר שבהכרח להתדבק תחילה ברחל, שהוא בחינת תורה שבעל פה, כי לכאורה נראה כך שצריכין להתחיל מעסק התורה" (שם).

* * *

הסיבה לכך שרוב בני האדם מעדיפים להתחיל ולהשקיע בעיקר בלימוד התורה ולהזניח את עסק התפילה וההתבודדות, היא פשוטה: יופיה של התפילה נסתר ונעלם… אין 'תעודות' למצטיינים בהתבודדות… ואי אפשר גם להעביר במילים את האור האלקי המתנוצץ בלב המתבודד.

"וזה בחינת 'ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, ועיני לאה רכות'. כי יופי ההידור של התורה שבעל פה, הכל רואין וחשוב בעיני הכל, ו'הכל רצין אל המשנה'. אבל 'ועיני לאה רכות'… מעלות וחשיבות ענין זה של תפילה – אין הכל רואין, כי סוד התפילה גבוה וסתום ונעלם מאד. ועל כן אין בני אדם, אפילו הכשרים, רצין אחר זה כל כך; ואדרבא, בני אדם מזלזלים בה, כי תפילה הוא בחינת 'דברים העומדים ברומו של עולם' – שגבוה ונשגב מאד, אבל – 'בני אדם מזלזלין בה'. ואפילו יעקב לא היה יכול לעמוד על הדבר, ועבד ברחל דייקא" (שם).

* * *

אך בסופו של דבר מה היה? לאה היתה הראשונה, ורחל בענוותנותה מסרה לה את הסימנים! לאמור, עוסקים בתפילה ובהתבודדות, והתורה משמשת כסימנים ומדריכה את המתבודד אל מה להשתוקק ועל מה לבקש.

רק כך נולדים שנים עשר שבטי י-ה. רק כשנוצר החיבור בין התורה והתפילה, כשהתורה משמשת כסימנים למתבודד – רק אז נולדים מצוות ומעשים טובים.

"כי עיקר תולדות של צדיקים, שהם מעשים טובים, הם על ידי התפילה, שהיא בחינת לאה. וגם כל ההולדה של רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'ויזכור אלקים את רחל', 'שמסרה סימנים לאחותה'. היינו, שכל הולדת הצדיקים שמולידין מעשים טובים על ידי התורה, שזהו העיקר – כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה – עיקר ההולדה הוא רק על ידי שמסרה הסימנים ללאה שהיא התפילה, היינו שגם כל לימוד התורה שבעל פה בחינת רחל, הכל בשביל לזכות לעשות מהתורה תפילה" (שם).

בכן, כשאתה לומד תורה או קורא מאמר זה – לא רק כדי להחכים ולאגור מידע, אלא כדי לדעת אל מה להשתוקק ועל מה להתבודד, רק אז ייוולד מכך משהו. "כי עיקר זכות הצדיקים השלמים, שזוכין למצוות ומעשים טובים ולהינצל מהיצר הרע וחיילותיו, העיקר על ידי תפילה שמתפללין לה' יתברך לזכות לקיים את התורה. וכמו שכתב רבנו ז"ל, שכל הצדיקים לא זכו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות ותפילות" (שם).

בדרך זו הלכו כל אבותינו ורבותינו מיום בריאת העולם, "עד שבא אדמו"ר הקדוש, אור האורות, אור הגנוז והצפון, מוהר"ן מברסלב זצוק"ל, וחידש הדרך הישן והקדוש הזה שדרכו בו אבותינו מעולם, ועסק הרבה בתפילה ותחנונים והתבודדות בשדות וביערות, ואמר שכל עסקו הוא תפילה. והוא האיר עינינו בחשכת אפילתנו, ללמד אותנו דרכים ישרים איך להתנהג בזה. ואמר פעם אחת לאנשיו: 'תנו לבבכם לי, ואוליך אתכם על דרך חדש שהוא הדרך הישן שדרכו בו אבותינו מעולם'" (הקדמת 'השתפכות הנפש').