תבחר…

ח׳ בסיון תשע״ט

נהגו אנ"ש שלא לתת עצות למבקשן. אין המדובר בעצות בעבודת ה', הניתנות על פי המקובל לנו מדור דור ועל פי המסילה שסלל לנו רבינו הק', שאז אין אלה "עצות" שלנו, כי אם נסיון להאיר את תורת רביה"ק בלב השואל – ובלב העונה – כי אם עצות בחיי היום יום, בניהול העסקים, ברפואה או בעניינים אחרים.

על קצה המזלג: מדוע סירבו אנ"ש לתת עצה?

זכורני שהשידוך שלי נמשך זמן רב, כמה חדשים, ואצל כל מי ששאלתי מאנשי שלומינו, לא נעניתי בתשובה ברורה. תמיד בהעלותי את השאלה, היתה התשובה: ומה אתה אומר?…

הגם שלא היה לי מה לומר, ומה ידעתי בכלל לפסוק? אך כאמור, לא היה נהוג אצל הצדיק ולא אצל תלמידיו להשיב על עצה פרטית ולומר "עשה כך". רק כאשר הצעתי את מה שעלה ברעיוני כיצד לנהוג, אז הסכימו עם דברי, אבל לפני כן שאלוני: "ומה אתה אומר?"…

כי כך היה נהוג, וכך היה מקובל אצל אנשי שלומינו – לא להשיא עצות מפורשות לזולת כיצד לנהוג, כי כאמור: אין אומרים לבעל בחירה "עשה כך!"

התנהגות זו אינה נובעת מפני ש"אין יודעים" מה לייעץ; כי אמנם אנו, עניי הדעת, איננו יודעים, אבל צדיקים הרי יודעים ברוח קדשם מה הוא הרצון העליון ומה צריך לעשות ומה לא לעשות, ומדוע באמת אינם מגלים דעתם? משום שאם יגלו דעתם, שהיא בעצם דעת עליון, יהיה זה ביטול הבחירה ממש, ותכלית הבריאה בעולם הזה היא שכל אחד תהיה לו הבחירה לבחור בטוב או ברע חס ושלום ורק כך מתמלא רצון הקדוש ברוך הוא בבריאתו.

אלא מאי, זאת היתה עצת הצדיק אליו: בקש והתפלל להשי"ת שתדע מהו הרצון העליון האמיתי, וכאשר יאירו לך מן השמים, על ידי תפילות ותחנונים רבים, אזי בודאי תגיע למטרה הראויה ולעצה הנכונה והמועילה ביותר.

(רבי לוי יצחק בנדר ז"ל, "דיבורי אמונה" ב,יח)

נהגו אנ"ש שלא לתת עצות למבקשן. אין המדובר בעצות בעבודת ה', הניתנות על פי המקובל לנו מדור דור על פי המסילה שסלל לנו רבינו הק', שאז אין אלה "עצות" שלנו, כי אם נסיון להאיר את תורת רביה"ק בלב השואל – ובלב העונה – כי אם עצות בחיי היום יום, בניהול העסקים, ברפואה או בעניינים אחרים.

כמובן, אם יודע האדם משהו שיכול לעזור לחברו, מוטלת עליו החובה לעזרו. אם ישאל אדם את חברו, מנהל בנק, איזו משכנתא לקחת, והנ"ל יסרב לענותו משום ש"לא נהגו לתת עצות" לא יהיה אלא "חסיד שוטה" (סוטה, ג,ד). אולם, כאשר באו לשאול את גדולי אנ"ש בדבר רפואה, למשל, או צעד עסקי, נהגו אנ"ש, ע"פ תורת רביז"ל, שלא לייעץ, כי אם לשמוע את דעתו של השואל ולנסות לעזור לו עצמו להגיע למסקנה, מכוח מחשבתו הוא.

"רגיל הייתי שר' אברהם ב"ר נחמן לא השיב מעולם על שאלות פרטיות שהעלו בפניו. כי כששאלו אותו דבר שנוגע לשולחן ערוך – בודאי לא היה לו להרבות בדיבורים, כי הרי יש שולחן ערוך מפורש כיצד לנהוג בשאלה מסויימת זו. וכן הוא בדבר הנוגע בעבודת השי"ת, שלכל ענין יש פתרון ברור שניתן להשיב עליו בקיצור, אך מעולם לא שמעתי שהשיב "עשה כך" בעניני האדם וצרכיו."

("דיבורי אמונה", שיחות רבי לוי יצחק בנדר, ב,י"ח)

לא ענווה יתירה עומדת מאחורי הסירוב הזה, כי אם ענין עקרוני הרבה יותר, העומד כאחד היסודות החשובים ביותר בתורת רביה"ק בכללה.

את היסוד הזה, על כל גווניו, ניתן לראות בשיחה הבאה (שיש"ק ו,כה): "כידוע, לא ציווה רבנו במפורש לשואל לעשות כך וכך בדווקא. הגיעו הדברים עד כדי כך, שאזר מוהרנ"ת כח ושאל לרבינו 'רבי, וכי אתם יכולים להפקיר אדם?' ענה רבינו ואמר לו: 'אכן כך. אכן כך'."

המתנה – שעבורה "השם יתברך ברא את כל הבריאה" כלשון רבי נתן  – הגדולה ביותר שנתן הבורא לאדם, היא הבחירה החפשית. "בחירה חפשית" משמעה, בפשטות: היכולת לבחור אם לעשות טוב או להיפך ח"ו, ובלשון תורתינו הקדושה: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה" (דברים, ל,יט). הקב"ה אומר: אני הנחתי בפניך כמה אפשרויות: חיים – ברכה, ומוות – קללה. והוא מבקש: ובחרת בחיים. בחרו נא בחיים, בטוב.

זה הוא גם הפירוש לשיחה הנ"ל: רבינו אומר: תפקידו של הצדיק אינו לתפוס את האדם בשולי בגדו ולהוליכו בדרך הטובה, בדרך החיים; תפקידו של הצדיק אינו "לבחור" במקום האדם, לשלול ממנו את הבחירה, אלא להאיר לו את הדרך ה"טובה", להאיר לו את החיים ולעזור לו לצעוד בדרך המובילה אליהם, לסלול עבורו דרך, אולם לא ללכת בה במקומו או להובילו בה.

הצדיק יכול לבקש עבור אדם, להתפלל עבורו – ולהדריכו. אולם, אם למרות זאת צועד האדם בדרך ה"רעה" אין הצדיק רוצה לשלול ממנו את כח הבחירה.

כאשר שאל רבי נתן: "אתם יכולים להפקיר אדם" כוונתו היתה: "אם, בסופו של דבר, יבחר האדם ב"לא-טוב" לא תתפסוהו בכנף בגדו להובילו אל הדרך הטובה אלא תניחו לו ללכת?" ועל כך ענה רבינו: "אכן כך". הצדיק אינו שולל את הבחירה. אין תפקידו להוות תחליף לבחירה, אלא להאיר את מסילת החיים ולהדריך את האדם איך להגיע אליה.

ביטולה של הבחירה, מנוגד אם כן למטרת בריאת העולם, שנברא על מנת שהאדם, מכוח בחירתו ולמרות ההטעיות שניצבות מולו, יבחר מרצונו החפשי בטוב ולא ברע, בחיים הרוחניים ולא במוות.

וכן היא לשונו-זהב של מורינו רבי נתן ב"ליקוטי תפילות" (ח"א קכט): "אתה ברחמיך נתת לנו בחירה שיהיה לנו כח לבחור בחיים או להפך חס ושלום, אשר זה הענין של כח הבחירה שנתת להאדם הוא פלאי פלאות, הפלא הגדול שבכל פלאות בריותיך שבראת בכל העולמות (כמובא בכמה ספרי קודש) כי אין דבר נפלא ונורא ונעלם ונסתר בכל הבריאה של כל העולמות, כמו זאת הפליאה הנשגבה והחידוש הנפלא והנעלם שיהיה נמצא נברא בעולם בכחך, שיהיה לו כח הבחירה לבחור בדרך שהוא רוצה, שיהיה לו כח לעשות רצונך או כנגד רצונך חס ושלום ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום "נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח" ובכן באתי לפניך אדון הנפלאות, שתהיה בעזרי ותושיעני, ותהיה עמי תמיד שאטה את כח בחירתי אליך ולרצונך שאזכה תמיד בכל עת לבחר בחיים בדרך הטוב והאמת כרצונך וכרצון הצדיקים האמתיים, ולא אטה מרצונך ימין ושמאל כל ימי חיי עד עולם". דהיינו: תפילתנו היא שיעזור לנו ה' לנצל את כוח הבחירה – ולנצלו לטובה: לבחור בטוב ולא ברע ח"ו.

ואם כן הדבר ביחס לצדיק, שתפקידו ומטרת היותו בעולם – בניגוד אלינו, שמטרתינו היא תיקון קלקולינו – היא להציל את בניו של הבורא ולקרבם אליו, על אחת כמה וכמה שהדבר נכון לגבינו.

נתינת עצה, בדרך כלל, פירושה: "אני אומר לך לעשות כך וכך". ובמילים אחרות: שלילת הבחירה החופשית ממך, השואל. שלילה זו מנוגדת – בכל דבר וענין, שכן גם הגשמיות היא רוחניות ב"מסווה" – לתכלית ומטרת בריאת העולם. הנשאל יכול – ואף מוטל עליו – לסייע לשואל להגיע למסקנה מכח בחירתו הוא, אך הוא אינו יכול לשלול ממנו את כח הבחירה החפשית שלו, ולהחליט עבורו.

ועל כן אסר רבינו הק' על עצמו עשיית מופתים (וודאי שעשה מופתים, וב"כוכבי אור" מופיעים כמה עשרות סיפורי מופתים שעוד נותרו, אך גם כשעשה מופת, התפלל שישכח. הן משום כך והן משום ש"לא באלה תפארתו", צדיק אינו צדיק משום שיש בידו לשנות הטבע אלא על שום עבודתו את ה' ודרכו בעבודת ה', אך אין זה ענין לפה. עיין כוכבי אור, אנשי מוהר"ן ל"ב): משום שרביה"ק היה כה גדול עד כי לולי הסתיר עצמו, היתה מתבטלת הבחירה מכל רואיו. על כן מוכרח היה רבינו להסתיר עצמו, ע"מ שלא לבטל את הבחירה, שכן, כאמור, מטרת בריאת העולם היא הבחירה: הכרתו של האדם בטוב מכוח הבחירה ולא מכוח ביטולה.

אולם, אם בתחילת דברינו אמרנו כי לא ענוה יתירה עומדת מאחורי הסירוב להעניק עצה, הרי שיש מקום להרחיב בענין:

למרות שענוה יתירה אינה עומדת ב יסוד הסירוב לתת עצה, הרי שגם לענוה עצמה צד בענין. אם אדם מבקש מפלוני עצה (ופלוני אינו ידוע בתור מומחה בענין) ופלוני מסכים לתיתה, משמעות הדבר היא כי אותו פלוני, טוב יותר; מושלם יותר ממבקש העצה.

ועצם עובדה זו, כבר יכולה להביא את האדם לגאווה, ואם תתקבל עצתו, כי אז וודאי יגבה לבבו וירחב, ובורא עולם אומר: אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת…

Page Reader