"בראשית" – מילה שכל כולה זועקת התחדשות; מתחילים מחדש את התורה, ויחד איתה פותחים דף חדש בחיים. השאלה היא רק: איך עושים זאת? מה יכול לגרום לנו להתחיל את הכל מבראשית? כיצד מתנערים מהישן – ומתחדשים באמת?

ובכן, אם שמתם לב, בטרם התחלנו ביום 'שמחת תורה' את התורה מחדש, סיימנו את התורה עם הפסוק האחרון: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". ומיד לאחר מכן חזרנו להתחלה והתחלנו מ"בראשית". ללמדנו, שה'בראשית' לא צומח מאליו! הוא נובע הישר מ"לעיני כל ישראל" וכשנלמד וניישם את הסוד הטמון בלעיני כל ישראל, נוכל תמיד לחזור לבראשית, ולהתחיל מחדש.

* * *

ובכן, מה טמון ב"לעיני כל ישראל"? מה כתוב בו בפסוק זה?

מפרש רש"י: "לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר 'ואשברם לעיניכם'. והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר 'אשר שברת' – יישר כחך ששברת".

נשאלת השאלה: לשם מה שבר משה את הלוחות הקדושות, ומה הוא ה"יישר כח" הגדול שקיבל על כך מהקדוש ברוך הוא?

בא מוהרנ"ת ומזכיר לנו את דברי חז"ל כי "אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות, לא נשתכחה תורה מישראל" (עירובין נד.). ומוהרנ"ת מסביר: לשם מה הוריד לנו משה את השכחה? כדי לתת לנו את הכח לשרוד ולהמשיך הלאה, גם אחרי הנפילות הגרועות ביותר, כדוגמת חטא העגל! גם אם אחרי כל הניסים והנפלאות של מתן תורה, נפלנו ונכשלנו בחטא החמור ביותר, חטא עבודה זרה – גם אז עלינו 'להשליך את הלוחות', לשכוח את הכל, ולהתחיל מבראשית!

ועל כך הודה לו הקדוש ברוך הוא; על המתנה הנפלאה שהנחיל לעם ישראל ושמה 'שכחה'! שכחה המביאה לידי התחדשות; שכחה שעוזרת לנו להתחיל תמיד מבראשית.

"ועל כן מסיימין את התורה בפסוק 'לעיני כל ישראל', שהוא מה ששבר את הלוחות, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה – כי זה עיקר התיקון והגבורה הנפלאה של משה, שהמשיך תיקון נפלא על ידי שבירת הלוחות דייקא, כדי שיוכל כל אחד לסלק מוחו ודעתו בכל פעם ולהשכיח ולסלק מדעתו לגמרי כל מה שעבר; כדי שיוכל להתחזק שלא יפול בשום אופן, רק להתחיל בכל פעם מחדש. ובזה דייקא מסיימין את התורה וחוזרין ומתחילין אותה מחדש: 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'" (ליקוטי הלכות, קריאת התורה ד, ו).

* * *

הן על כך שח רבינו הקדוש את שיחתו: " 'אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה, כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה'; אם היה זוכר כל מה שעבר, לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן. גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשו על ידי השכחה – נשכח מה שעבר!'

"וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה'! כי על פי רוב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף ועבר, בפרט בשעת התפילה, שאז באים עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר. לפעמים יש לו בלבולים מענין המשא ומתן שלו ועסקי ביתו וכיוצא, באשר כי לא טוב עשה בענין זה וכיוצא, וכך היה צריך לעשות, וכיוצא בזה הדבר; ויש שמבלבלים אותו בעת עבודתו בתורה או בתפילה וכיוצא בהפגמים שפגם מקודם, באשר שבענין זה לא עשה כהוגן נגדו יתברך וכיוצא בזה הרבה מאד. כאשר ידוע לכל אדם בעצמו.

"על כן השכחה היא עצה טובה גדולה מאד לזה, שתיכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי ויסיח דעתו מזה לגמרי, ולא יתחיל לחשוב עוד במחשבתו בענין זה כלל. והבן הדבר היטב, כי הוא דבר גדול מאד!" (שיחות הר"ן, כו).