שמים וארץ

ג׳ בתשרי תש״ע

מאתיים שנה עברו מאז שרבי נחמן מברסלב עלה לשמי שמים, ואף על פי כן, הוא איתנו בארץ ממש. כמה גבוה שהוא עלה, הוא ידע לרדת למקומות הנמוכים ביותר ולחזק אותנו משם. איך אפשר לתת תיקון ליהודי הגרוע ביותר ולדבר איתו בעיניים שלו כשבחיים לא היית במקום כזה ואף לא דומה לו? איך כשאתה מלא תורה, קדושה, השגה, אתה מסוגל להבעיר קדושה בלב מי שאף ריח יהדות אין בו? (שנת המאתיים)

ברוך ה' שזכינו לכל הימים טובים שבאו עלינו לטובה. חסידים היו מקפידים שלא לומר "החגים עברו", כי הם לא איזו התרחשות שהייתה ואיננה. הם ממשיכים איתנו לכל השנה ולכל החיים. ולוואי שנאמין בזאת באמת, ונדע אלו מתנות יקרות אנחנו אוצרים בתוכנו.

פעמים ויש נפילת מתח בחזרה לימי החול לאחר ימים כה גבוהים. לפעמים גם מאבדים בקלות רבה מאוד את המעלות להן זכינו אחר ירידה אחת בודדת, שגורמת לנו לחשוב- הנה, אנחנו שוב חוזרים לעצמנו. אשליות מתנפצות ותקוות נגנזות.

אולי בראש ובראשונה אפשר לומר בקצרה שאנחנו בהחלט לא חוזרים לעצמנו. חזרנו לעצמנו במשך כל התקופה האחרונה וגילינו מה אנו ומה אנחנו רוצים באמת. ההתמודדות היא חדשה לגמרי. דומה מאוד לאותו אדם שהיינו בעבר- אותם ניסיונות ואותם כוחות נפש- אבל ממקום חדש לגמרי. גם אם לא מרגישים את זה, צריכים להאמין בזה.

אבל אפשר גם לפתוח פתח להתבוננות כללית על מהלכים של עליה וירידה בחיינו. אם עליה גורמת למכה כואבת בירידה שאחריה ייתכן וישנו שיבוש בהבנת היחס שבין שני אלו. אם בעליה אנחנו שואפים שמעתה רק נעלה ובחיים לא נרד יותר, ובירידה אנחנו מרגישים שמפה אנחנו רק ממשיכים לרדת וליפול, יש לנו סימן ברור שאין לנו כוח שמאחד את שני אלו ביחד. וממילא כשהוא חסר אנחנו נעים בקיצוניות בין שמי-שמים לתחתיות ארץ.

* * *

"כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה, דהיינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ, וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך. ולהפך צריך להראות לדרי מטה, שאדרבא, מלוא כל הארץ כבודו. כי יש שוכני עפר שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך, וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" ולגלות להם שה' עמם והם סמוכים אליו יתברך… כי עדיין הם אצל השם יתברך וקרובים אליו, כי מלא כל הארץ כבודו.

והכלל, שהצדיק, עיקר שלמותו – כשיש לו שני הבחינות הנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן ב, ז, עם דילוגים).

שלמות הצדיק, אומר רבי נחמן, היא כאשר הוא זוכה למידה של 'דאחד בשמיא ובארעא'- כוח המאחד בין שמים וארץ (שם). מכוח אחדות זו הוא יכול להראות לגבוהים ביותר שהם לא יודעים דבר, ולנמוכים ביותר שה' ממש איתם ואצלם. איך אפשר לתפוס את החבל משתי הקצוות? מכוח אותה השגה של אחדות בין שמים וארץ. גם ההשגה השמימית ביותר, היא בסופו של דבר ארצית. מי שחושב שהוא נמצא בשמים צריך לדעת שהארציות ממנה הוא בא תמיד תגביל אותו. ומצד שני, גם ההשגה הארצית ביותר מהמקום הנמוך ביותר, גם היא שמימית. ממילא מה שהצדיק מלמד לכל אדם אינו מסר נפרד לכל מצב, אלא השלמה של אותה תמונה משני צדדיה. אם אתה חושב רק על השמים, תזכור גם את הארץ, ואם אתה חושב רק על הארץ, אל תשכח שיש בהם שמים.

גם כשהצדיק מסתלק, אחדות זו לא מפסיקה. "ואפילו כשמגיע זמנו להסתלק והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה, בעולמות עליונים, אין זה תכלית ושלמות שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה. רק עיקר השלמות של הנשמה היא שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן, על צריך שישאיר אחריו ברכה, בן או תלמיד… כי מי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך… כי השם יתברך יש לו שרפים וחיות ואופנים ועולמות עליונים שהם עובדים אותו יתברך, ואף על פי כן עיקר התענוג והשעשוע שלו כשעולה למעלה העבודה של עולם השפל הזה. ועל כן צריכין להשאיר אחריו בן או תלמיד כדי שישאר דעתו למטה, שיאיר בבני עולם הזה השפל" (שם).

חז"ל אומרים שבשעת בריאת העולם עמדו המלאכים וקטרגו על בריאת האדם, ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו"? מה יש באדם הנמוך שכולו קטטה, כולו מריבה, כולו שקר? ואומר רבי נתן (ליקו"ה גילוח ד, טז), שישנם צדיקים גדולים שמתלבש בהם אותו קטרוג של מלאכים. כשהם עולים לשמים הם נשארים שם, ולא מסתכלים יותר על האנשים הנמוכים והמקומות הנמוכים. צדיק כזה "מתאוה רק להתקרב להשם יתברך ולעלות תמיד בעליה לבד בלי הפסק, ואינו רוצה להוריד עצמו כלל למדרגות התחתונות לעבוד את ה' בתמימות ולקרב כל המדרגות התחתונות להשם יתברך, כי נדמה לו שכבר הוא מקורב להש"י ויודע בידיעת הש"י, ולפי ידיעתו את גדולת הבורא יתברך אינו כדאי בעיניו להוריד את עצמו למדרגות התחתונות לקרב המרוחקים ביותר. אבל באמת זה הוא פגם גדול, כי אדרבא זהו עיקר גדולתו, שמקבל נחת רוח ממדרגות התחתונות ביותר" (רבי נתן, שם). כך לימד רבי נחמן- צדיק אינו שלם עד שהוא לא מסוגל להוריד את הגובה הגדול ביותר אל המקום הנמוך ביותר, מבלי לגרוע או לחסר מהדברים הגדולים ביותר.

מאתיים שנה עברו מאז שרבי נחמן מברסלב עלה לשמי שמים, ואף על פי כן, הוא איתנו בארץ ממש. כמה גבוה שהוא עלה, הוא ידע לרדת למקומות הנמוכים ביותר ולחזק אותנו משם. איך אפשר לתת תיקון ליהודי הגרוע ביותר ולדבר איתו בעיניים שלו כשבחיים לא היית במקום כזה ואף לא דומה לו? איך כשאתה מלא תורה, קדושה, השגה, אתה מסוגל להבעיר קדושה בלב מי שאף ריח יהדות אין בו? נשגב מבינתנו. אבל לפחות יודעים שזאת מעלתם של הצדיקים- מאחדים שמים וארץ.

"שמעתי בשמו שאמר, שכל ההשגות הגבוהות שהוא משיג אינם חשובים אצלו כל כך, רק העיקר הוא כשזוכה להכניס איזה דיבור בתוך העולם" (חיי מוהר"ן, סימן שעו). כשהדיבור נכנס לעולם, הרי בכך סימן שהדיבור הוא שמימי ביותר. כי רק הגובה האמיתי יכול לחדור לעמקי העמקים של הארץ. בכל פעם שאנחנו נמצאים בתוקף הארציות, חשים את הקרקוע, נידבק בתורתם של צדיקים שידעו לרדת אלינו, והורידו לנו את הדברים הגבוהים ביותר, כדי שנדע כי "ה' איתך, עמך ואצלך ממש". דרכם אנו נוגעים בשמים.

* * *

גם בעבודתנו הפרטית נשכיל לחבר את אותו חיבור. עליה שרוצה רק להמריא ולא להסתכל למטה היא עליה פסולה. עליה אמיתית עולה למעלה ממדרגתנו אבל רואה אותה בטווח העין, ובכך לא הופכת למלחמת שמים וארץ אלא לחיבור בין השניים. המצווה היחידה אותה כותבת הגמרא על יום ה'אסרו חג', למחרת כל יום טוב, היא מצוות אכילה ושתייה. צריך לצאת מכל גובה רוחני עם שמחה שמתבטאת בפעולות אלו, אבל גם עם ידיעה שאין סתירה בין השמים שבהם נגענו ובין עיסוקינו הארציים. מי ייתן ויוארו כל ימינו באור הימים הטובים ובאורם של צדיקים.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support