"להכניע הכח המדמה [=הדמיון] הוא על ידי… שמחה, כי יש עצבות רוח, רוח נכאה, רוח רעה… ויש רוח טובה, והוא בחינת רוח נבואה, רוח הקודש…
"וזה שמנגן ביד על הכלי, הוא מקבץ ומלקט את הרוח טובה, רוח נבואה – מתוך עצבות רוח, דהיינו הנקודות הטובות שיש בו עדיין… שזהו בחינת ניגון… שעל ידי זה זוכה לזכור תכליתו האחרון לעוה"ב ולחשוב תמיד על סופו, ולאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי תמיד".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א נד)

איך מצטיירת לרובינו שמחה מושלמת? תזמורת רועשת, ריקודים סוערים עד דלא ידע,אולי גם קצת "משקה"… לשכוח מהכל, מהלחצים, מהדאגות, מהצרות, לשים הכל בצד, להתפרק קצת, לתת דרור זמני להגבלות שמטיל עלינו השכל…

מסתבר, שאם כי חלק מהסממנים הללו נחוצים לעיתים כדי להשתחרר מעצבות, הרי שבעצם שמחה יהודית היא בדיוק ההיפך!

כשם שמהשתוללות על קלידים של אורגן לא תצא מנגינה, כך מטשטוש הגבולות וערפול הדעת לא תבוא שמחה אמיתית, אלא רק הוללות הטומנת בחובה ריקנות שממון ו…עצבות.

לשמחה זוכים דווקא על ידי בירור של הטוב מן הרע, זאת כאשר אדם עורך לעצמו חשבון-נפש, מבלי לטשטש את שגיאותיו וחולשותיו – דווקא אז הטוב שבו זוהר באור יקרות, כמו זהב טהור שהסירו ממנו את כל הסיגים והפסולת.

שכן, כל עוד הטשטוש שורר, לא ברור לאדם בדיוק מה הוא, טוב או רע. רק חשבון הנפש נותן לו את התשובה המדוייקת: 'אומנם נכשלתי וטעיתי, לא פעם ולא פעמיים, אולי אני אפילו מוצף בהרגלים רעים שקשה להשתחרר מהם, אבל כוח הטוב שבי הוא עדיין זך וטהור, והראיה – שאני כל כך מצטער על הטעויות שלי ומתחנן ומבקש מהקב"ה שיעזור לי לתקן אותן'.

או אז, כשהטוב נקי מכל טומאה וזוהמה – השמחה פורצת מאליה, ללא צורך בעזרים מלאכותיים. שהרי תינוק, שופע חיוכים ואושר, בלי שום סיבה, רק משום שהוא נקי מהרע שמביא בלבול ועצבות, כפי שנאמר: "ולישרי לב – שמחה" (תהלים צז).

זו גם הסיבה שאסרו חז"ל ללמוד תורה בתשעה באב, שכן התורה שמיישרת את הלב ומסירה ממנו את הרע, מביאה שמחה, כמו שנאמר: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט).

התוצאה של השמחה היהודית איננה התפרקות ושכחה, אלא אדרבה – היא עצה נפלאה כיצד להלחם בבלבולים ובדמיונות שמפריעים לנו לזכור את האמת, את הקב"ה שברא אותנו ומחיה אותנו, ואת המטרה שלנו בעולם.

שהרי נצטווינו בתורה: "וזכרת את ה' אלוקיך" (דברים ח), או כדברי הרמ"א בתחילת שולחן ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד – הוא כלל גדול בתורה" (או"ח א). אלא שתאוות העולם, טרדותיו והבליו, מבלבלים ותופסים את המוח ואת הלב.

שמחה אמיתית היא אפוא כלי עזר נפלא במלחמה הזאת, שכן היא הרקע המתאים ביותר להתחבר עם עולם הנצח הרוחני, כפי שקבעו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל, ב). הקשר עם הבורא משפיע שמחה, הן על האדם – "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי" (ישעיה סא) – והן על כל הברואים – "ישמחו השמים ותגל הארץ" (דברי הימים א טז), וכפי שתיארו חז"ל את השכר שאנו מצפים לו: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים" (תענית לא).

כך נבין את הנאמר ב'ליקוטי עצות' (שמחה לב): "כשאדם שמח כל היום, בנקל לו יותר שיהיה לו איזה שעה 'לב נשבר' לפרש שיחתו היטב ולשפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן להיפך, אחר לב נשבר בא שמחה. וזה סימן אם היה לו לב נשבר – כשבא אחר כך לשמחה"!