כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח,
ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים, ועכשיו…
(ליקוטי מוהר"ן ב, עד)

ומתוך דבריו הבנתי
שעכשיו ההתחלה מפורים
(רבי נתן, ליקוטי הלכות, ברה"ר  ד)

יש לנו כל מיני זמנים של שמחה, אבל בפורים ישנה שמחה שונה וייחודית. רק הוא זה שמשפיע מהשמחה שלו על כל החודש ("משנכנס אדר מרבים בשמחה"). במגילת אסתר השמחה מופיע שוב ושוב "ליהודים היתה אורה ושמחה", "ששון ושמחה ליהודים", "ימי משתה ושמחה", "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". זאת משום שהנס בפורים אינו נס גלוי, ואף לא מפעים בעוצמתו ובגילויו. הוא מגלה גילוי עמוק שמשנה את המנגינה הפנימית של המציאות, וביתר דיוק, מראה מה התנגן שם לאורך כל הזמן ואנחנו פשוט לא יכולנו לשמוע.

בנס של פורים הכל מתהפך. המן חושב שהוא האיש שהמלך חפץ ביקרו ובסוף הוא מושפל בהולכת מרדכי, אויבו השנוא עליו ביותר; היהודים נגזרים לכיליון והם בסוף מכלים את אויביהם; המן עולה לגדולה, מוזמן אל המשתאות הפרטיים של המלך, ומשם דווקא נופל אל התחתית. הוא גם מכין עץ שלבסוף הוא נתלה עליו. בפיוט לפורים נאמר: "פור המן נהפך לפורינו" (בפיוט "אשר הניא" הנאמר לאחר קריאת המגילה). הגורל של המן מתהפך והופך להיות הגורל שלנו. זה לא רק שהמן מתכנן לעשות רע ואז זה מתבטל, זה הרבה יותר עמוק: הוא זה שהכין את הקרקע לניצחון של עם ישראל על כל אויביהם. דווקא התוכניות שלו הביאו לעשיית ההפך הגמור – "פור המן נהפך לפורינו".

כשדברים רעים מתהפכים ולא רק מתבטלים, זה מביא גם אותנו להפוך את החשיבה שלנו ולא רק לשנות אותה. מהלך האירועים שמופיע על פני השטח הינו רק המעטפת החיצונית של תנועה פנימית יותר של המציאות, ושם הכל מתקדם כל הזמן לפי התכנון. בזמן שכלפי חוץ דברים נראים כמסתבכים ומתרחקים מהצורה היסודית בה אמור להתנהל העולם, יותר עמוק פנימה הם רק מתקדמים. שם אף פעם אין נסיגות או טעויות. כל מה שנראה מתפספס והולך לאיבוד ולקלקול במציאות החיצונית נראה כל כך מאיר שם. באותו מקום פנימי זה כל כך ברור ש"מתוך נפילה קימה", ש"עוונות מתהפכים לזכויות" וש"הירידה תכלית העלייה". (ילקו"ש עקב, יומא פו:, ליקוטי מוהר"ן ב, יב). כלפי חוץ קשה להשיג את זה, בפרט בעיצומה של שעת הירידה והחושך. אבל יש מקום שזה כל כך ברור ולרגע אין שם עצב, כי "עוז וחדווה במקומו" של הקב"ה.

בדרך כלל פרוס מסך על אותו מהלך פנימי ואנחנו נשארים בחוץ עם השאלות ועם הקושיות, ואף על פי כן מאמינים באמונה שלמה שאין שום יאוש למרות שאיננו מבינים זאת. אבל ישנם זמנים שהפנים מאיר אל החוץ והכל פתאום מסתדר להפליא. פתאום אנו מגלים שלא היה יכול להיות יותר טוב. מה שהיה אתמול מקולקל עכשיו הגיע אל תיקונו, מה שהיה עצוב הוא היום שמח. ההארה הזאת באה ממקום פנימי מאוד, שלמעשה נוכל להשיג אותו למעשה רק בעולם העתידי, כי היום אנו נמצאים בעולם של עשייה ושל תיקון. אבל כדי שלא נחשוב לרגע שהמציאות יכולה להיהרס וללכת לאיבוד הקב"ה מזריח אור כזה כדי שנוכל לשאת כל מציאות שחורה ככל שתהיה כל זמן שאנחנו עדיין בדרך.

רבי נתן כותב: "כי השם יתברך ראה שבגלות האחרון המר הזה שהוא גלות אדום שהוא עמלק, לא היה לנו קיום חס ושלום אם לא שימשיך עלינו הארה נפלאה ועצומה מקץ האחרון שהוא גאולה אחרונה של משיח… על כן בנפלאותיו הגדולים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נפלאות ונוראות גדולות בימי מרדכי ואסתר… ועל ידי ההארה הזאת שהאיר עלינו השם יתברך קודם בנין בית שני וחורבנו על ידי זה יש לנו כוח עכשיו להתקיים בגלות המר הזה אשר ירדנו פלאים… ועל כן הקדים השם יתברך הרפואה על ידי ההארה הנפלאה הנמשכת על ידי הנס של פורים בכל שנה ושנה, עד אשר עכשיו כל ההתחלות מפורים" (ברכת הריח, ד). בסוף דבריו הוא מאיר לנו את דברי רבי נחמן ש"כל ההתחלות מפורים" – ישנן הארות שאין לנו כלים לקבל אותן כשאנחנו בתוקף החושך והגלות, אבל בעזרת פורים אנחנו יכולים לקבל אותן. פורים מראה לנו איך "גם כל חושך לא יחשיך ממך, כחשיכה כאורה" (תהלים קלט) – החושך הוא כמו אור. לגמרי "ונהפוך הוא".

מכאן השמחה הגדולה של פורים. כאשר מופיעה אותה הארה פנימית בה "עוז וחדווה במקומו" ומזריחה את האור שלה על כל הרע, השבור והעצוב, הכל מתהפך לשמחה. כל הקלקולים רק הובילו קדימה, כל הנפילות רק הולידו אור חדש. בפורים דברים לא משתנים אלא פשוט מתהפכים. כבר עכשיו, מהמקום הנמוך מאוד, אפשר לשמוח את השמחה של העתיד לבוא.