שמור על הציוד!
כ״ז בסיון תשע״ט
רק כאשר ידע האדם את גודל ויקר נשמתו, יש סיכוי שאכן יתחיל לשמור על אוצרותיו בכל הזהירות הנדרשת. כי האדם לא מסוגל לשמור על נכסי עצמו כשאין הוא מעריך אותם כראוי. כאשר אדם אינו הוא מכיר בכך שהקב"ה מתפאר בו, אין הוא קולט גם את אזהרות הצדיק לשמור על נכסי עצמו
לשמור על הציוד היקר!
הוא עמד שם נבוך, רק אמש קיבל לידו את המכשיר המשוכלל, שבעזרת ה' יסייע לו רבות בעבודתו.
לפי התכנית, אמורה המכונה להכניס לו רווחים עצומים. עד כה נזקק לעבודה ידנית מפרכת כדי להפיק מוצר בודד, ועתה – בשעה קלה הוא יוכל להפיק מאות מוצרים יקרים ביותר.
הוא קיבל את המכונה במתנה מידידו הקרוב המתגורר מעבר לים. שמחתו מרקיעה שחקים, אושרו גואה.
דא עקא, שוויה הרב של המכונה מושך אליה עיניים בלתי רצויות, הוא חושש מאד שמא ישלחו בה ידים, אין לו מנוח מרוב דאגה.
עתה הוא ניצב בחנות לממכר מנעולים, מחפש את הטוב אמצעי הנעילה הטוב ביותר שישמור על אוצרו היקר. "לוּ לעצתי תשמע", פונה אליו בעל החנות, "אל תסתפק במנעול, אין כיום בשוק מנעול שיתן מענה נגד התחכמויותיהם של שודדי לילה. שכור לך שומר צמוד שישגיח על המכונה עשרים וארבעה שעות ביממה, ורק כך תוכל להיות בטוח מפני גנבים".
סבר וקיבל, הוא פנה לחברת שמירה וזו הפנתה אותו לאיש ביטחון מגודל ומגושם. "המכונה הזאת יקרה ביותר, אין לך מושג כמה היא עולה, אני מבקש ממך שלא תגרע עין ממנה. תבין, היא שווה כל כך הרבה, שמור עליה מכל משמר".
השומר הנבער מתרגז, המכונה נראית לו גרוטאה, הוא מודד בעיניו את בעל המכונה ולועג לו בלבו על השיגעון שלו לשמור על מכונה שכזו. לדידו ראוי היה להשליכה אחר כבוד לאשפה. אך בלית בררה הוא מהנהן בראשו לבעל המכונה ומבטיח לו בשפה רפה שהכל יבא על מקומו בשלום.
בלילה, כשהיה בטוח שבעל המכונה ישן, נתן גם הוא דרור לתנומתו. 'בין כך', חשב לעצמו, 'אף אחד לא יחמוד מכונה שכזו, אין כאן על מה לשמור ולדאוג'.
בבוקר כבר לא היה צורך בשמירה, המכונה כבר לא היתה שם.
ללמדך, שאי אפשר לשמור ולדאוג על אוצר כאשר השומר סבור שאין כאן מה לשמור. שום אזהרות לא יועילו ושום הבטחות לא ישפיעו כאשר לדעתו אין כאן כי אם גרוטאה חסרת ערך.
* * *
התורה הקדושה מזהיר אותנו לשמור על שבעת הנרות: הפה, העיניים, החוטם והאזניים, שהם פתחי המוח ואחראים לכל המחשבות שלנו.
ישנן על כך הבטחות, וישנן גם אזהרות לרוב. אך בשביל אנשים רבים, הדברים הם ללא הועיל, שוב ושוב הם נכשלים, השמירה על אברים אלו היא להם למעמסה, מנסים הם פעם אחר פעם, מבלי להבין אפילו מה הגורם לכישלונותיהם הרצופים.
הסיבה לכך פשוטה. הם רואים את עצמם בעיניים גשמיות ומעריכים את עצמם לפי הבנתם החומרית, הם לא מסוגלים לתפוס מדוע גרוטאה מגושמת שכזאת מצריכה שמירה כה מעולה, ומשום כך, כל האזהרות וההבטחות לא נכנסות ללבם.
יש רק דרך אחת להבין זאת – לגשת וללמוד את הנושא ביסודיות – מי אני ומה ערכי. לשם כך, חייבים להניח לגמרי את כל הרגלי המחשבה, ולקבל את הדברים מפי הצדיק, כתינוק הלומד מפי רבו.
הצדיק מלמד, ש"צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוהה מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה. ואפילו נפש הפחות שבפחותים – גם כן גבוהה מאד מאד. וצריך להתגבר, לרחם על עצמו, לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו, אשר עין לא ראתה" ('לקוטי הלכות' ברכות השחר ג-ה).
רק כאשר יקבל זאת האדם, יש סיכוי שאכן יתחיל לשמור על אוצרותיו בכל הזהירות הנדרשת. כי האדם לא מסוגל לשמור על נכסי עצמו כשאין הוא מעריך אותם כראוי. כאשר אדם אינו הוא מכיר בכך שהקב"ה מתפאר בו, אין הוא קולט גם את אזהרות הצדיק לשמור על נכסי עצמו ואין הוא חש בזכות הגדולה שיש בהתקדשות שבעת הנרות (עיין ב'לקוטי מוהר"ן' ח"א יז).
רק כאשר שבעת הנרות "יאירו אל מול פני המנורה", וצורת הסתכלותו על ערך עצמו יאירו מכח השקפתו של הצדיק – אזי יהיה מוכן לשמור על אוצרות הפז שלו ויחפש כל דרך ועצה להצלתם.
