בפרשת וירא מסופר כי בטרם הפך ה' את סדום על יושביה, גילה סודו אל אברהם אבינו – והוא בגודל רחמנותו, ניסה לבקש עליהם רחמים: "יגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע"? ופירש רש"י: "מצינו לשון הגשה בשלשה דברים: למלחמה, לפיוס ולתפילה. ולכל אלה נכנס אברהם: לדבר קשות, לפיוס ולתפילה".

שלשת הדברים האלה שמזכיר רש"י כאן, מובאים גם בדברי רבינו בקשר להתבודדות; וזו לשונו בליקוטי מוהר"ן ח"ב, כה:

"ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר, להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו, (א) בטענות ואמתלאות, (ב) בדברי חן וריצוי ופיוס, (ג) לבקש ולהתחנן לפניו יתברך שיקרבו אליו לעבודתו באמת". בדיוק כלשונות הללו וכסדר הזה שמבאר ברש"י כאן אצל אברהם אבינו.

בכן נרחיב קצת בשלוש נקודות אלו, כדי שנוכל לקיים עצה נפלאה זו כראוי.

א. טיעונים וסיבות

ודאי שאין הכוונה להתרעם, חס וחלילא, על דרכי הנהגת השי"ת, שהרי באמת לא מגיע לנו כלום. כמו כן, כשמדברים אל המלך, יש להיזהר מאד בדיבור, בזהירות יתירה. אלא הכוונה היא להשמיע בפניו יתברך טעמים וסיבות כדי להצדיק את הבקשה שמבקשים, כמו שמצינו כאן אצל אברהם שאמר לה': "האף תספה צדיק עם רשע"; "חלילה לך לעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע".

וכך אומר רבינו בליקו"מ ח"א, קכד: "כי בשעה שהאדם מפרש שיחתו לפני השי"ת בטענות ובקשות, ורוצה כביכול לנצח את השי"ת שימלא בקשתו – אזי השי"ת יש לו תענוג מזה, ולכן שולח לו ה' דיבורים שיוכל לנצח אותו".

גם בחז"ל מצאנו כמה פעמים דברי טענות שהיו לצדיקים להקב"ה שיקרבם לעבודתו. וכך כותב מוהרנ"ת (שבחי הר"ן י) על רבינו בנעוריו: "העיקר שעל ידו זכה למה שזכה, היה רק ריבוי תחינות ובקשות וריצויים ופיוסים; שהיה רגיל מאד להתפלל לה' בכמה מיני אופנים; והעיקר מה שביקש בלשון אשכנז, לרצות ולפייס את השי"ת בכמה מיני טענות ואמתלאות שראוי לו יתברך שיקרבו לעבודתו".

ב. ריצוי ופיוס.

"לפייס" את השי"ת על כל מה שחטאנו כנגדו, כמו שאמרו חז"ל במסכת יומא, פו: "מידת הקב"ה שלא כמידת בשר ודם; מידת בשר ודם: אדם מקניט את חבירו – ספק מתפייס ממנו; ספק אין מתפייס; ואם תאמר מתפייס – ספק מתפייס בדברים. אבל הקב"ה אינו כן; אדם עובר עבירה בסתר – מתפייס ממנו בדברים, שנאמר 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה' '; ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר 'וקח טוב' ".

זהו ענין נפלא להתפייס עם ה', לדבר אליו לשונות של ריצוי וחיבה, ולומר לו שלא היה בכוונתנו לצער אותו ולפגום בכבודו, וכן הלאה.

ג. תחינות ובקשות.

אחר כל אלה, צריך המתבודד לבקש ולהרבות בתחינות ובבקשות מה' שיקרבהו לעבודתו, וכמו שאמר רבינו על עצמו (שבחי הר"ן, יב): "שהיה נדמה לו (-לרבינו) שעובר ימים ושנים שעדיין רחוק מה' ולא זכה לשום התקרבות, והיה נדמה שמרחקים אותו. והיה פעמים שנפל בדעתו מחמת זה. אבל אחר כך התבייש מעצמו – הרי ה' הוא חנון ורחום, ובודאי שרוצה בעבודתו! וחזר ונתחזק שוב להעתיר ולהתפלל לה' יתברך".