שלום…

כ״ט בתמוז תשע״ט

אם היית שלם עם דעותיך, לא הייתה מצפה כל כך להסכמתו של בן שיחך ולאישורו כי אתה אכן חכם די הצורך, היית, באותם רגעים ובאחרים, עורך 'דיון', ולא 'ויכוח', שיחתכם לא הייתה הופכת לריב ולמדון.

שלום.

משאת נפשו של כל בר דעת, כמה כולנו חולמים להיות מנויים על שירותיו, העולם היה הופך, מן הסתם, למענג כל כך, לא כל וויכוח פעוט היה הופך לדליקה, ולא כל משפט תמים לבעירה. לא עוד שריפות אנושיות שהצורך לכבותן נשאר בגדר השאיפה, לא עוד טענות, צעקות, כעסים ומריבות. בין גדולים לגדולים מהם, ובין קטנים לקטנטנים. לא עוד העולם נהפך על יושביו מכל מילה זוטרה ומכל מבט עין לא מספיק ממוקד לטעמו של אי מי. לא עוד.

רק שלום, והשקט ובטח. רוגע נפשי, ושלווה רוגעת אין סופית, ששואבת אל תוכה במתינות את הסערות טרם הופעתן.

אח… שלום.

איזו מילה קסומה. אם רק הייתה בידינו.

אבל מה אפשר לעשות. זהו העולם. אלו הם הנתונים. השלום מוסיף ומתרחק מאיתנו עם הלוך החיים, ואנו… נותרים אי שם הרחק. עמוק בתוך געש חיים הרסני שבולע אותנו אל מלתעותיו.

אח… לו רק היה השלום בידינו.

חשוב רגע על זולתך. זה שאיתו שוחחת אך אתמול או שלשום, ובלי לדעת איך וכיצד, עברה שיחתכם במהירות לפסים מתווכחים, מרירים, אולי גם כעוסים, שחזר את המשפטים הראשונים, הוא אמר לך משהו, אתה הגבת, הוא שלל את דעתך מכל וכל, ו…הופ! 'איך הוא מעיז?!' חשבת המום לעצמך, אולי רק ב"תת המודע" שלך, 'כך לשלול את דעתי?! מה, דעותיי אינן מספיק חכמות?' חשת פגוע. גם אם הרגש הזה לא היה אצלך ברור די הצורך, מיהרת למצוא משפט מחץ מספיק "ראוי". השתדלת גם לשתול באי שימת לב איזו עקיצה, וזו הייתה רק ההתחלה.

אם היית שלם עם דעותיך, לא הייתה מצפה כל כך להסכמתו של בן שיחך ולאישורו כי אתה אכן חכם די הצורך, היית, באותם רגעים ובאחרים, עורך 'דיון', ולא 'ויכוח', שיחתכם לא הייתה הופכת לריב ולמדון.

היית מבין, כי אין כאן מציאות של מושלמות, וכתוצאה מכך – לומד לקבל את עצמיך כפי שאתה, וגם אם היה הלה מעיר לך הערה, או משבר אוזניך בביקורת, היית מודה לו. לא היית מתכעס מכל רמז דקיק מהסביבה, שמשהו במעשיך אינו מושלם. ואף לו היה אי מי מגדיל לעשות, ועולב בך נמרצות מול קהל צופים, היית מקבל ביזיונך בדממה, כי אתה שלם עם דרכך, אתה יודע היטב את הכיוון, וגם יודע היטב שאתה עדיין רק בדרך. אז מה אם מחליט אי מי לנסות לפגוע בך ולערער שלוות נפשך, שיצעק…

קוראים לזה שלום פנימי. שלום פנימי שהוא – הוא המפתח לשלום הכללי.

וכך כותב רבינו (ליקו"מ, יד): "נמצא מי שרוצה להמשיך שלום הכללי, צריך להעלות הכבוד לשורשו, היינו ליראה, ועל ידי היראה הוא זוכה לשלום בית, ועל ידי שלום בית הוא זוכה לתפילה, ועל ידי תפילה, הוא זוכה לשלום הכללי".

יצא לך פעם לעשות חשבון נפש? זוהי בדיוק הכוונה. לשבת קצת עם עצמינו, באיזו דקת חסד שקטה, ולבצע חישוב פשוט, מהי המטרה שלי בחיים? (חשבנו על זה פעם…?) איך אני מצייר את עצמי בעוד מספר שנים?

בשלב הבא, אני מנסה להיזכר היטב, בכל הדברים הטובים שבצעתי היום, בהתאם למטרה. אני מודה עליהם לה', בהמשך, אני בודק, אלו ממעשי היום, לא תאמו את המטרה. אני מבקש מה' סליחה, כך, במילים פשוטות, ומבקש ממנו שיעזור לי להבא, פעם ועוד פעם. יום אחר יום, אתה מזכיר לעצמך את מטרתך בחיים, בודק בעקביות אם אתה בדרך, ומוליך לפניך את הקדוש ברוך הוא…

זה בדיוק מה שנקרא 'חשבון נפש'.

ויום אחד זה יקרה, אתה תשוחח עם אי מי, ותחוש פתאום שלם כל כך עם עצמך, עד שלא איכפת לך כמה דעתו שונה מדעתך, אתה תשוחח עם חבריך ברגיעה, תקשיב לילדיך בשלווה, אתה תחשוב היטב טרם תענה בנימה כעוסה, אתה תיתן לילדיך תחושת ביטחון וגם תקבל גם את חוסר המוצלחות שלהם כדבר שלם ומובן, תוכל לעזור להם להשתחרר מבעיות. כי אתה שלם בתוך עצמך.

ומכאן, אמנם, עדיין לא קצרה הדרך להגיע לשלום הכללי, אך אפשרית בהחלט, וקלה הרבה יותר…

דרך צלחה!

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support