שלא יגנבו לנו!
ה׳ באב תשע״ט
באוצרותיו של בורא עולם גנוזה שרביט מיוחדת במינה. היא מסוגלת לדלג על כל אישום, לדלות נפשות גם משאול תחתיות. אך יש להאמין בקיומה, להביע חרטה, ולגעת בראשה (פורים)
שלא יגנבו לנו את יום הכיפורים!
עורך הדין היה נחרץ. 'אין דבר שכזה, אתה פשוט הוזה בהקיץ! האמן לי, כל מי שמכיר את החוקה יאמר לך. לא קיימת כל דרך לעקוף הליכי משפט מקובלים. לא תוכל להתחמק ממיצוי הדין'.
הוויכוח התנהל סביב כתב אישום לא פשוט. הנאשם נתבע על ידי השלטונות על סעיפים חמורים במיוחד. הוא סקר בעזרת עורכי דין כל דרך מקובלת, והגיע למסקנה העגומה: בכל בית משפט הוא יורשע מיד. על סף ייאוש, גונבה לאוזניו שמועה מפתיעה. מערכת המשפט אכן קשוחה לחלוטין, אך למלך עצמו ישנה השפעה אישית. במקרים בהם מוצא המלך עניין מיוחד, הוא עשוי לשפוט על פי ראות עיניו, ומתוך התחשבות יוצאת דופן המדלגת על דקדוקי חוקה רבים. 'זו תקוותך' עודדו הידידים.
הוא בחר להתעלם מחוות הדעת המקצועית, ולנסות את האפיק האישי. רק כשהתבשר על זיכוי הסופי, יכול היה הנאשם לשעבר להבין לאיזה גורל אומלל יכולה היתה להוביל אותו חוות דעתו של עורך הדין.
* * *
אדר, חודש המלומד בניסים. מי אינו מייחל לנס? אבותינו סיפרו לנו על ניסים ונפלאות שאירעו בשושן הבירה, ואנו צאצאיהם, מבקשים לזכות גם כן. דא עקא, כמו במגילת אסתר, גם מצבנו שלנו אינו כה נוצץ וזורח. הרפיון החמור מלימוד התורה, הגזירות, השעבוד והמצב הרוחני, מרחיקים מאיתנו כל תקווה לנס.
האם לאדר יש עבורנו בשורה של ממש?
אין ספק! צינור הרחמים ששפע בימי מרדכי ואסתר, חוזר – ברצון השם – ומשפיע בכל שנה מחדש על עולמו הפרטי של כל יהודי, ועל כלל ישראל. אם רק נאזור מותניים בשמחה והתעוררות ולא נבהה בו בחוסר עניין, נזכה בחודש זה לרווחים עצומים.
סודו של אדר
הסוד של אדר הוא סודו של כלל ישראל. בשעה שנבין את הסוד הזה ונסכים להכיר בו, יפתח בפנינו שער מופלא לעולם של תיקון ורפואת הנפש. אך לשם כך חשוב שנדע משהו על ההנהגה העליונה.
נשמת עם ישראל מושרשת באבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. מכל ברואי עולם, בחר לעצמו השם את זרע אברהם אוהבו. לכל יהודי חלק נצחי אצל בורא עולם, והדבר אומר שגם בשעה שמצבו יורד אל שפל של רפש וטיט, חלקו הנצחי בקדושה לעולם לא יימחה. תמיד הוא יוכל לשוב לשם ולהיות טוב וכשר.
יהודי עלול להתלכלך חלילה בעוונות ופשעים, לטעות ולשגות ולהתחייב על פי דין. למצב שכזה קוראים ריחוק. מי שאינו עושה את המוטל עליו, מתרשל מתפקידו ואף מקלקל את קדושתו, מצוי במצב לא טוב. ואכן כך זה על פי דין ומשפט.
הנס העצום שלנו הוא, שבאוצרות רחמנותו של אבינו הרחמן, גנוז לו שרביט זהב. הנהגת השרביט מסוגלת להפוך גם מצב בלתי הפיך; לעלות נשמות מעמקי שאול ולהושיבן בעולם של תשובה ותיקון. בשעה ששרביט החנינה מושטת, אין שום מסך והסתרה שיכולים לעמוד בפניה.
השרביט הזו הושטה כלפינו מיד לאחר חטא העגל, בשעה שעל פי דין איבדנו כל זכות. תפילותיו של הרועה הנאמן, עוררו בעולם את מדות הרחמים העליונות, ושרביט של חנינה נשלחה אלינו ממרום: זכינו מחדש בתואר "בנים אתם להשם".
השרביט הזו מושט אלינו גם ביום הגדול בשנה, יום הכיפורים. ביום הזה, מדלג השי"ת על סדרי הדין והמשפט המקובלים, פושט את יד ימינו ומקבל בתשובה גם את האנשים שעשו כל טעות וקלקול. זהו השער המיוחד הניצב לקראת דופקים בתשובה. על השער הזה מדברים הצדיקים, מתוך ההיכל הזה הם מרעיפים עלינו טל של תחייה, מעודדים ומנחמים גם את הרחוקים ביותר. הצדיקים הללו יודעים שכל יהודי – אם רק יעסוק כפי יכולתו בתשובה וחרטה, יכול לחזור תמיד ומכל מקום אל מקומו הטוב והכשר בקדושה. משום כך הם מצווים 'אל ייאוש'! העבר איין, העיקר ההווה, לחטוף ולעשות טוב, לבקש מחילה ולהמשיך הלאה מתוך שמחה.
שרביט של חנינה
כיפורים – כ-פורים, ביום הפורים, כמו ביום הכיפורים, יורד אל חשכת עולמינו שרביט של חנינה. להנהגה הזו – מגלה רבי נתן, קוראים 'גורל דקדושה'. ההנהגה הפלאית הזו מסוגלת לאסוף כל יהודי מכל מצב, לרומם את מצבו ולהציב את חלקו וגורלו במקום טוב בו אין כל קלקול ופגם.
מדוע אם כן, העולם עודנו שרוי בחושך? משום שמשוטטים בחוצותיו גנבים!
מישהו משתדל בכל דרך לגנוב מאיתנו את שרביט הנפלאות, להעלים את יום הכיפורים. המן-עמלק, גורם ההסתרה הגדול בתבל, משתדל בכל דרך לשכנע את נשמות ישראל, שפשוט לא תתכן במציאות הנהגה של סליחה ורחמים. והוא עושה זאת בשתי דרכים: לטענתו האחת, אין ולא תהיה דרך תיקון. מי שקלקל, פגם או החמיץ, הפסיד לנצח ואין כל דרך לשנות את המצב; לטענתו האחרת, אין כל צורך בתיקון, משום שהכל לגמרי בסדר…
לעומת המן הרשע מתייצב מרדכי היהודי. הוא יוצא לרחובה של עיר ומתעקש להשיב לעולם את הנהגת השרביט. אם תוכניתו של המן היתה להתגבר על ישראל בחודש בו מת משה, לעבות את ההסתרה בתקופות חולשה ורפיון, הרי שהצדיק מגלה את רחמי השם דווקא שם, בעיצומו של חודש אדר. הוא קורא ומכריז באוזני כל מי שמוכן להאזין, שאין כל ייאוש בעולם, וגם בשפל המצב סלולה במיוחד עבורנו דרך מיוחדת מן הצד. דרך של סליחה ורחמים גם אחרי כל ההחמצות והקלקולים.
יום הכיפורים מכפר כל עוון וכתם, בתנאי שמאמינים בו. יום הפורים מזמין כל אדם מכל מקום ומצב לגעת בראש שרביט החנינה, לשוב ולהיות בריה חדשה, צחה ונקייה. אך כל זאת בתנאי שמאמינים בו. בעולמו של המן הרשע אין יום כיפור ואין שרביט של רחמים, משום שהוא אינו מאמין בזה. בעולמו של יהודי – אם רק יאמין בכך, יש ויש שרביט שכזה.
