סיפורי מעשיות – שיקוי פלאים

"יש בני אדם שישנים את ימיהם. ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה' ועוסקים בתורה ובתפילה – אף על פי כן, כל עבודתם, אין להשי"ת נחת מהם…
"וצריך לעוררו משנתו, להראות לו פניו… כי השכל הוא הפנים, וצריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות… כמו שמרפאין את העיור… שלא יראה האור פתאום ויזיק לו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א ס)

'סיפורי מעשיות' של רבינו – מי לא מכיר? לא רק שומרי מצוות. לא רק יהודים. רובנו גם מודעים לכך שמתחת למעטה הסיפורים האלה מסתתרים סודות התורה שפשוט בלתי אפשרי לגלותם במפורש.

אבל כמה מאיתנו יודעים שהם מהווים ממש "שיקוי פלא" חיוני לכל החפץ להתעלות בעבודת השם?

* * *

"יש בני אדם שישנים את ימיהם. ואף שנדמה לעולם שהם עובדים את השם ועוסקים בתורה ובתפילה – אף על פי כן, כל עבודתם אין להשם יתברך נחת ממנה" – – –

בעת שינה, אדם ממשיך לחיות. כל מערכות גופו פועלות כרגיל; חסר לו רק שכל לעשות וליצור.

כך קורה גם במימד הרוחני: לפעמים נכנסים למצב של תרדמה בעבודת השם, כלומר ממשיכים 'לחיות' – מקפידים על קלה כחמורה, אבל הכל מתוך שיגרה והרגל, בלי דעת שתיזום התחדשות והתעלות, ובלי לב שירגיש שמחה וחיות, כיסופים והתרגשות.

כלפי חוץ הכל בסדר לכאורה, הכל דופק כמו שעון, אבל… "רחמנא ליבא בעי"; וכפי שמתאונן הנביא: "ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה" (ישעיהו כט).

את השכל הרוחני החסר אפשר כמובן למלאות דרך תורה הקדושה, במיוחד בחלק הנסתר שבה, בפנימיות התורה, שהיא הנותנת חיות ועומק לחלק הנגלה שבה.

ברם, ללא הכנה מתאימה, רזי התורה עלולים להזיק יותר מלהועיל; אורם המבהיק של הסודות פשוט מסנוור את מי שאיננו ראוי להם. כיצד נוכל אפוא 'להעיר' את השרוי בתרדמה רוחנית?

לשם כך אנו זקוקים ל'סיפורי מעשיות' שבהם גלומים סודות נשגבים ביותר כשהם עטופים בסיפור 'תמים', כך שהם מחלחלים ללא הפרעה לתת-ההכרה, לפנים הנפש, שם הם מעוררים את הדעת מתרדמתה.

ובכן, אם חשים שהתיאור של התרדמה הרוחנית שתואר לעיל תואם במידת מה את המצב הרוחני שלנו – יש עצה: סיפורי מעשיות, באמצעותם ניתן לקבל 'עירוי' של סודות התורה, גם מבלי להבין שמץ מהם.

מובן שכדי שהסיפורים הללו יפעלו את פעולתם, יש לרצות ולהשתוקק לצאת ממצב התרדמה. כמו כן דרושה ידיעה ואמונה בסיסית, שאין אלה סיפורים פשוטים, אלא רק עטיפה לסתרי תורה הנחוצים לנו כדי להתעורר ולחיות.

כך מדגיש רבינו במאמר שממנו ציטטנו בכותרת: שצריך המספר מעשיות כאלה להשמר מתלמידים שאינם הגונים, ואף אם קורה שתלמידים כאלה שומעים – השי"ת עוזר לצדיק שדבריו הקדושים נשכחים מהאנשים האלה.

דרך זו איננה חדשה; בכל הסיפורים שבתורה טמונים רזים עילאיים, כמו כן חז"ל באגדות שלהם הכניסו את צפונות התורה.

כדאי גם לציין את שיחתו של רבינו בסיום המאמר שבכותרת: "מקובל לומר שסיפורי מעשיות מרדימים, אבל אני אומר שהם דווקא מעוררים".

אכן סיפורי מעשיות בעלמא, נטולי פנימיות – מרדימים, אבל סיפורי המעשיות שהצדיק מספר, טמונה בהם דעת נפלאה שבכוחה לעורר כל אחד משנתו הרוחנית.