שיחות וסיפורים

כ״ח באב תשע״ט

לקט שיחות וסיפורים מאוצרה של חסידות ברסלב: על ראש השנה באומן, על בעלי התפילה באומן, דמעותיו של נגר, תמימות ופשיטות, אומן, ועוד | אוצר יראת שמים

ימים נוראים באומן

ר׳ אבא׳לה, מתלמידיו של מוהרנ״ת תלמיד רבינו היה. כשבא לראשונה לאומן על ראש השנה, שוטט בין החסידים, היטה אוזן לשיחות המתנהלות ביניהם, והבחין שכולם, מבלי יוצא מן הכלל, משוחחים רק אודות תכליתו של האדם בעולמו. הקשיב לפרטי הדברים ומצאם מלאי תוכן וענין, השתומם ואמר: ״היכן שאתה מוצא שנים מחסידי ברסלב משוחחים, תחוב ראשך ביניהם, קח עט ונייר וכתוב״.

״חזנים״ באומן

התלהבות מיוחדת במינה שררה בשעת התפילות בקיבוץ הקדוש. הבכי והיללה הקיפו את הקהל כולו, מנער ועד זקן. אך בעיקר היתה זו תפילתו הנלבבת במיוחד של הש״ץ.

מספרים, שכשר׳ נחמן מטולטשין זצ״ל – תלמידו המובהק של מוהרנ״ת – התפלל לפני התיבה, לא היו המתנגדים עוצרים כח, ורבים מביניהם שעברו דרך בית הכנסת רותקו ליד החלון, כשמעיניהם זולגות דמעות.

גם בשנה האחרונה לחייו, היא שנת תרמ״ד, החזיק בתפילות המוסף, כשר׳ אברהם שטרנהרץ זצ״ל נתמנה זה עתה לבעל שחרית. בתפקידו כ״בעל תפלה״ באומן בימים הנוראים כיהן רבי אברהם זצ״ל למעלה מיובל שנים, ואף עליו מספרים, שלקולו הנעים ורוב בכיותיו בשעת התפילות לא היה אח ורע, בעקבותיו בכו והתעוררו הכל.

׳משכיל׳ אחד שנקלע לתפילת ״לאל עורך דין״ שלו התרגש מאד, עד כי לאחר התפלה נגש אל אחד החסידים ואמר לו בעינים רטובות: ״מה אומר לך – אף הקירות געו בבכי באותה עת״… מתפלל אחר טען, שבשעה שר׳ אברהם הרעים ב״וידבר״ של המנחה הראשונה חשו הכל שראש השנה ירד לעולם… שני היה אומר, שכשבקע קולו האדיר בפסוק ״שומר ה׳ את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד״ שבאשרי, היה זה כאילו מעמיד הוא בפני ברירה – או להיות מאוהבי ה׳ השמורים על ידו יתברך, או חלילה מן הרשעים הנשמדים…

הצד השוה שבתפילת שניהם, שבסלסולם, בנימתם, באנחותיהם המקוטעות ובבכיותיהם, פירשו את דברי התפילה לקהל המתפללים וסחפום להתלהבותם הם.

דמעותיו של מי

מ״פשוטי״ חסידי ברסלב היה ״ר׳ חיים סטאלער״ – כפי שכינוהו. עבודתו את השי״ת תמה ופשוטה היתה בלי שום חכמות וערמות. חותנו של ר׳ שבתי ברסלבר היה, מחשובי החסידים, נגר במקצועו ועושה מלאכתו באמונה.

מעניינת היתה דרך מלאכתו של ר׳ חיים, מפרש היה שיחתו להשי״ת אגב עבודת הנגרות ואומר: ״ראה נא ה׳, אילו כלים נאים עושה אני מעצים גסים; נוטל גזע עץ עב, קולפו, גורדו חוטבו ומנקהו, לאחר מכן, חוקק בו חקיקות, משווה לו ציצים ופרחים עד שאני עושהו לכלי מפואר – אח, רבונו של עולם! מתי אעשה מגופי מעצמי ומבשרי כן!״

עוסק היה רבות בתפילות ובתחנונים, באמירת תהלים, בעריכת תיקון חצות ובפרישת שיח בשפתו הוא בינו לבין קונו, והכל בדמעות שליש שהדהימו כל רואה.

טהרת לבו ודביקותו הגדולה בהשי״ת באו לידי ביטוי בבכיותיו הרבות שקרעו כל לב.

שכן מתנגד היה לו לר׳ חיים, שאף הוא היה מתרגש מאד מתפילותיו החמות. מבעד לקיר הבית היה שומעו בוכה ומפרש שיח והתמוגג מעבודתו התמה. הרהורי תשובה תקפוהו עת האזין לו, ואף כי נמנה על חסידות שהתנגדה לחסידות ברסלב, חש בכל לב שעבודתו של שכנו הנגר אינה פשוטה כל עיקר. עד כי פעם התבטא לפני חסידי ברסלב: ״יכול הייתי להיות מתנגד חריף לכם, אלא שהדמעות של חיים סטאלער אינם מניחות לי להתנגד לדרככם הקדושה״…

תמימות מחזרת על אכסנייתה

גם נכדו של ר׳ חיים, בן חתנו ר׳ שבתי ברסלבר, תמים היה בכל מעשיו, נקי כפיים ובר לבב.

הוא נקרא על שם סבו, ואנ״ש כינוהו ״חיים שבתי׳ס״ [״חיים ׳של׳ ר׳ שבתאי״]. מדי יום אחר תפלת שחרית, ישוב היה לפני ערימה גדולה של ספרי קדש, בהם למד שיעורים כסדרם יום יום.

חנות היתה לו בשוק המנופקטורה בעיר, אך לא היה יוצא לפתחה עד שסיים את כל שיעוריו היומיים. לא חשש שהלקוחות הבאים יסורו לחנויות האחרות לקנות צרכיהם, ובבטחון שלם בהשי״ת ישב ועסק בשיעוריו כהדרכת רבינו ז״ל (ראה שיחות הר״ן ע״ו).

השעה מאוחרת היתה עת בא לחנותו, וראה זה פלא, מצא הוא אנשים רבים צובאים על פתח החנות וממתינים עליו מזה זמן רב; דוחים היו לפני כן כל סוחר שביקשם לסור לחנותו הדומה ואומרים לו: ״אצלך אין אנו בטוחים מאונאה ורמיה, אבל אצל חיים סמוכים אנו ובטוחים שלא ירמה אותנו לעולם״.

דוגמה לתמימות

רבות שוחח רבי נחמן מברסלב בשבח התמימות והפשיטות. פעם אמר ש״עיקר מה שהגיע למדריגתו, הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות); שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דווקא הגיע למה שהגיע… והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה בבחינת ״פראסטיק״ באמת, ואמר (בהפלגת שבח): איי איי פראסטיק!״ (שם קנ״ד).

על כן, תובן כהלכתה התבטאותו של ר׳ נחמן מטולטשין – תלמידו המובהק של מוהרנ״ת תלמיד רבינו – על ר׳ חיים סטאלער: ״הוא הוא פראסטיק אמיתי״.

אבדה שאינה חמרת

הנסיעה לאומן לראש השנה, אף לאחר הסתלקות רבינו, היתה מאז ומקדם אחת מעמודי התווך של חסידות ברסלב. במשך יותר ממאה שנה מהסתלקותו של רבינו היתה הגישה לציונו הקדוש חפשית לכל. לאחר מכן, לאחר עליית השלטון הקומוניסטי, היו אלה רק בודדים שזכו לבא לשם בחירוף נפש, שכן גם תושבי בריה״מ עצמם חששו מן הנסיעה מפחד השלטונות [שלא לדבר על חסידי ברסלב שהתגוררו מחוץ לבריה״מ, שהדרך עבורם נחסמה לחלוטין].

עוד בימי שלטון ניקולאי השני העריץ, מנע פעם אחד מחשובי החסידים בעד בנו הצעיר, לבוא לאומן לר״ה, מפחד גיוסו לצבא. כאשר פגשו ר׳ אברהם ב״ר נחמן – שהיה רבו המובהק – באומן, ושאלו על בנו, נענה לו הלה שפחד להביאו. מששמע זאת, אמר לו ר׳ אברהם: ״זוהי אבידה שאינה חוזרת״ והוסיף: ״אילו היית מביאו היית עובר את נסיון העקידה״ – – –

נבהל הלה, פירש לקרן זוית וגעה בבכי.

חלק בגאולה

מסורת מופלאה ממוהרנ״ת מוסר ר׳ אברהם ב״ ר נחמן, בדבר חשיבות הנסיעה לאומן בראש השנה. בספרו כוכבי אור הוא כותב: ש״כל נסיעה ונסיעה של כל אחד ואחד, יהיה לה חלק בקץ הגאולה״ – כך שמע מר׳ נחמן ב״ר שכנא בן מוהרנ״ת בשמו.

 

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support