שבת זו נקראת בשם "שבת בראשית", לפי שקוראים בה את הפרשה הראשונה שבתורה, פרשת בראשית.

צדיקי הדורות גילו שבשבת זו מאיר אור מיוחד, ואף רבינו עצמו התבטא בשבת בראשית שנת תק"ע – טרם התחיל באמירת התורה הנוראה 'בראשית לעיני כל ישראל' הנדפסת בליקוטי מוהר"ן תניינא סימן ס"ז – ואמר: "אצל צדיקים מרגישין עתה שהוא שבת–בראשית" (ימי מוהרנ"ת, לט).

בשבת בראשית נפתח פנים לכל התורה

והרי שני פרפראות מדברי הצדיקים על שבת זו: "החידושי הרי"מ זצ"ל הגיד: כמו שהזוהר הקדוש מפרש במילת 'בראשית' ע' תרעין לאורייתא, הרי ממילת בראשית ממשיך פנים לכל התורה, כמו כן בשבת בראשית נפתח פנים לכל התורה, וכמו כן בשבת בראשית נפתח פנים לכל אחד מישראל, וכמו כן ממשיך כל השנה" (שיח שרפי קודש [פולין] פרשת בראשית).

קדושת פרשת בראשית – שיזכו לאורו של משיח

ובשמו של הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין נמסר: "תיקנו שיסיימו התורה בתשרי, ואחר סוכות אף שרואין שעדיין לא היה התיקון כראוי, מכל מקום כל החודש מוכן ומסוגל לתשובה … ושבת מוכן לתשובה … ועל ידי שמירת שבת מיד נגאלין. וכבר אמרנו דכתיב עולת שבת בשבתו, וכן ומידי שבת בשבתו, שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת לאותו שבת, והקדושה הוא קדושת הפרשה שקורין בשבת זה. וקדושת פרשת בראשית הוא, שיזכו לאור רוחו של משיח! ועל כן מתחילין בראשית בשבת אחרונה מחודש תשרי (שלא יתכן שיקראו בראשית בחשוון אם לא שיהיה שמחת תורה בשבת ולא אד"ו ראש) שאף שרואין שעברו כמה יותר מי"ח מאות שנה ולא זכינו להיגאל עדיין, אולי בשבת זה נזכה להיגאל מיד על ידי התעוררות תשובה מלעילא, וכל החודש מסוגל לזה" (פרי צדיק, פרשת בראשית, אות ה).

שבת בראשית גדול מאוד

ואגב; רבי שמואל הורביץ, כשמונה במכתבו את כל הימים הקדושים של ירח האיתנים הוא מציין בסיום הרשימה: "ושבת בראשית שגדול מאד" (מכתבי שמואל, מכתב צ).

ואם בכל שבת ושבת הזהירנו רבינו ש"צריך ליזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, יז) על אחת כמה וכמה בשבת ראשונה זו, 'שבת בראשית', יש להשתדל ביותר "לנהוג שמחה גדולה בשבת קודש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג" (שם) שהרי כבר לימדנו רבינו "כי עיקר כל הדברים הן ההתחלה" (ליקוטי מוהר"ן, סב).

ואכן, במכתביו מזכיר מוהרנ"ת את השמחה ב"שבת בראשית" וכותב: "תודה לא-ל שמחנו קצת בשמיני עצרת ושמחת תורה ובשבת בראשית, ודיברנו דברי אמת, והכל בשלום תהילה לא-ל" (עלים לתרופה, מכתב מיום א' נח תקצ"ז). כשבמכתב אחר הוא אף כותב שזכה לשמוח ולרקוד ב"שבת בראשית" אף יותר מבשמחת תורה… וזה לשונו: "ובישועת ה' ונפלאותיו העצומים שמחנו תהילה לא-ל בסעודה שלישית אתמול, ולבי נשא את רגלי בההוא רוחא דנשיב וכו', ורקדתי הרבה בעזרת השם יתברך מה שבשמחת תורה לא זכיתי לזה! והכל בנפלאותיו וחסדיו הגדולים, מי ימלל גבורות ה' וכו'" (עלים לתרופה, מכתב מיום א' נח ר"ח חשון תקצ"ד).

"לחבר בראשית עם לעיני כל ישראל"

ללמדך שבשבת זו ניתן עדיין להשלים את השמחה, וגם מי שלא זכה לשמוח ולרקוד כדבעי בשמת תורה, ישמח וירקוד בשבת זו… והנה, כבר אמר מוהרנ"ת לרבינו [בשבת בראשית שנת תק"ע] שהצדיקים נוהגים לומר בשבת בראשית 'תורה' על חיבור סיום ותחילת התורה. וכפי שמספר מוהרנ"ת וכותב: "עניתי אני ואמרתי לפניו: עתה הוא דרך הצדיקים לומר על חיבור התחלת התורה בסופה, דהיינו לחבר 'בראשית' עם 'לעיני כל ישראל'" (ימי מוהרנ"ת, לט).

ואכן, גם רבינו – לאחר דין ודברים ארוך (עיין שם באריכות) – אמר גם הוא תורה נפלאה ונוראה על חיבור 'בראשית' עם 'לעיני כל ישראל', הלא היא תורה ס"ז תניינא. ובה רמז גם על הסתלקות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב אשר הייתה ביום חמישי שלפניו, ועדיין לא נודע אז, וכמסופר באריכות גדול בימי מוהרנ"ת וכן בשיחות הר"ן שיחה קצ"ו, עיין שם כל המעשה.

ומן הראוי ללמוד תורה זו ב'שבת בראשית', ואף את אחת ה'הלכות' שעליה בליקוטי הלכות. וכל "הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם" (ספר המידות, המתקת דין ס).

חשיבות לימוד פרשת השבוע עם רש"י

ועתה, בעמדנו בתחילת השנה, כדאי לעורר ולהזכיר בקצרה ענין לימוד פרשת השבוע חומש רש"י בכל יום ויום, אשר דרכו של מוהרנ"ת להזהיר על כך את בניו במכתביו. ובליקוטי הלכות מגלה לנו מוהרנ"ת שפרשת השבוע היא זו שמחייה ומאירה לאותה השבוע, ואליה יש להתחבר ולהתקשר בשבוע זה.

"וזה בחינת מה שקוראין הסידרא בכל שבוע מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' עד שגומרין את התורה בכל שנה, כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריך כל אחד לקשר את עצמו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת וכו', כי הנקודה מאירה כפי העת והיום, ועיקר הנקודה הוא התורה, ועל כן צריכין לקרות ולגמור הסדרא בכל שבוע עד שיגמרו כל התורה בכל השנה וכן לעולם, כי הסידרא שבכל שבוע מנהגת כל השבוע, כי כל ימות השבוע מקבלין חיות מהנקודה שמאירה בהם על ידי קריאת אותו הסידרא, כי כפי הנקודה שצריכין לקבל באותו השבוע כן היא הסדרא שהולכת באותו השבוע, וכן מתנהג כל ימות השנה" (ליקוטי הלכות, נשיאת כפים ה, כז).

כל יום מקבל חיות מה'קריאה' שלו

ובהמשך דבריו הוא מוסיף חידוש נפלא, והוא: שכל יום מימות השבוע מקבל את חיותו מהחלק של הפרשה של אותו היום [יום ראשון, מהקריאה של 'ראשון' עד 'שני', וכן הלאה]. וכלשונו: "וכל שבוע ושבוע מקבלת מסדר מיוחד, וכן כל יום ויום מפרשה מיוחדת, כי שבעה פרשיות שבכל סדר הם כנגד שבעת ימי השבוע, שבכל יום ויום צריכין לקבל הנקודה מפרשה מיוחדת. וכן בכל שבוע מסדר מיוחד, וכן בכל שנה מכלל התורה שהוא כלל הנקודה כלל השנה" (שם).

ולכן, אשרי הלומד בכל יום את חלק הפרשה השייך לו, חומש עם רש"י, ומקשר את לבו ל"נקודה" וההארה המיוחדת של זה היום!