שבעה עשר בתמוז
ט״ז באייר תשע״ט
בתמוז צריך להמשיך הזכרון, לתקן את השכחה, מאחר שבעטיו של חטא העגל שיבר משה את הלוחות, ושוב לא היה כח בלוחות השניים – מעשי ידי משה לפעול את פעולת החריתה בלב ישראל בעוצמה כה רבה ומשום כך יכול כח השכחה לשלוט גם בדברי התורה (מועדים)
"חרות על הלוחות"
"זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג' כ"ב) חותם הנביא מלאכי את דברי נבואתו, הלא היא הנבואה האחרונה שעתידים בני ישראל לשמוע עד עת הקץ האחרון.
ומגלה לנו רבי נחמן מברסלב כי "זכרו תורת משה" ראשי תבות תמוז (בכתיב חסר) (תורה רי"ז בליקוטי מוהר"ן).
מהו הקשר בין זכרון התורה לחודש תמוז?
בי"ז בתמוז ירד משה רבנו מהר סיני ולוחות הברית בידו. ומשנראה לעיניו עגל הזהב שעשו ישראל, פרחה הקדושה מלוחות הברית ואז הפכו כבדים מנשוא על ידי משה והוא השליכם לארץ ושברם. (וזהו אחד הטעמים לאבל וצום בי"ז בתמוז). ואמרו חז"ל: "אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונים, לא נשתכחה תורה מישראל" (מסכת ערובין דף נ"ד).
מדוע? שהרי כתוב (שמות ל') "והלוחות – מעשה אלוקים המה והמכתב – מכתב אלוקים חרות על הלוחות". כלומר, גם אבן הספיר ממנה היו עשויים לוחות הברית וגם האותיות שנחקקו בה היו מעשי ידי בורא עולם, ומשום כך לו היה משה מוסר אותם לוחות קדושים בידי ישראל היה כח קדושתן של האותיות החקוקות באבן הספיר נחקק ונחרת גם על לב כל איש מישראל. ועל ידי זה, לא היו דברי התורה נשכחים מליבם לעולם.
ומאחר שבעטיו של חטא העגל שיבר משה את הלוחות, שוב לא היה כח בלוחות השניים – מעשי ידי משה לפעול את פעולת החריתה בלב ישראל בעוצמה כה רבה ומשום כך יכול כח השכחה לשלוט גם בדברי התורה.
גשמיות – שורש השכחה
"ואז בתמוז" מורה רבי נחמן, "צריכים להמשיך זכרון – לתקן את השכחה".
בכדי לתקן את השכחה יש לנסות ולהתחקות על שורשיה. ואלו, כאמור לעיל, מתחילים בחטא העגל.
מה למעשה ניסו להשיג החוטאים בעגל?
משה עדיין לא שב מן ההר אליו עלה לאחר ההתגלות הנשגבה של מתן תורה.
ובין המצפים עד בוש לבואו התעורר הרצון לראות, לחוש, לשוב ולחוות את נוכחותו של האלוקים עלי אדמות.
"קום עשה לנו אלוקים" קראו אל אהרון.
ומה היתה באמת טעותם?
טעות איומה, שהרי כבר בעשרת הדברות כתוב "לא תעשה לך פסל וכל תמונה…" (שמות כ' ד')ובכל בוקר בסיום תפילת השחרית אנו אומרים "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל" (מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה).
על היסוד הזה באמונה היהודית, עברו עובדי העגל. הם חפצו ליצור דבר מה מגושם ומוחשי הניתן למישוש ולראיה שייצג את האלוקים עלי אדמות. קשה היה להם להסתפק בתפישה המופשטת, חסרת הגבולות של אלוקי עולם ומשום כך ניסו "לצמצם" תפישה זו לגבולות הנתפש והמוכר להם. וזהו הנקרא בלשון חכמים "עבודה זרה" וכלשון הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק שני סעיף א'): "עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים… ואף על פי שהעובד יודע שהשם הוא האלוקים".
ומאותו רגע שהתגשמה תפישתם את האלוקות כמהותו הגסה של החומר – העגל, ממילא נעלם גם אותו כח רוחני אין סופי ששרה בלוחות והם הפכו מגושמים, כבדים וברי שבירה.
התורה – אור רוחני
ולא רק אז בזמנים קדומים התעורר בבני אדם הרצון לגשם ולהשפיל את האלוקים ודברו. נטיה זו קיימת אף בליבנו והיא זו שמעכבת ומונעת בעדנו להתוודע אל בורא העולם ולגעת במהותה הפנימית, האמיתית, של תורתו.
בכדי לתקן את שורש השכחה – היא תפישתנו הגסה את האלוקות, עלינו להבין את מהותה הרוחנית של התורה ונותנה, רק כך נזכה להפנים אותה כראוי ואז תווצר בנו יכולת גדולה יותר לזוכרה.
תורת ישראל הינה יותר מספורי דברים הסטוריים או ספר חוקים. בכל מילה ומילה חבויים אורות וכוחות רוחניים עצומים. והמפתח לגעת בכל אלה הוא, קודם כל, ההכרה בקיומם.
"כי התורה היא רוחניות" כותב רבי נחמן (תורה ק"י בלקוטי מוהר"ן) "ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני, יכול לתפוש כל התורה כולה ולא ישכח דבר. כי דבר רוחני אינו תופש מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכון בשכלו. אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות, אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפוש בשכלו ולא יותר. ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו, כדרך כל דבר גשמי, אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שיהיה בו כבר ומזה בא השכחה. וזהו: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א') "ימוש" – מלשון ממשות, כמו שכתוב "וימש חשך" (שמות ג') כלומר, הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה…".
והשם יתברך יזכנו להכיר בקטנותנו מול גדולתו, בדלות תפישתנו מול עושר האין-סוף של תורתו.
גולשים צפו גם ב:

אחר פורים…
לקט שיחות ומכתבים בענין "אחר פורים", אותה תורה נפלאה בליקוטי מוהר"ן חלק ב, בה מסביר רבינו את הקשר בין פורים לפסח, באמצעות פרשת פרה הנקראת ביניהם. ורבי נתן שמבאר את הקשר שביניהם לבין רבינו הקדוש.…

פורים כל השנה
אחר שנתעוררו אצל האדם רגשי קודש של כיסופים וגעגועים לעזוב את כל הבלי העולם הזה, ולהידבק אך ורק בהשם יתברך, תמה האדם ושואל, איה הם אותם הכיסופים ביום המחרת, כשאני קם על צד שמאל, ואין…

בפסח נצא לחרות
כולנו עובדים את העולם הזה עבודת פרך שאינה לפי טבענו ואינה לפי כוחותינו, וכל עמלנו לריק. כל פסגה חדשה שהצלחנו לכבוש קורסת מתחת רגלינו, וכל ילדינו הקטנים - אותם רצונות פעוטים של קדושה ושל תום…

פסח באור החסידות
כמה טרחו רבינו ומוהרנ"ת זי"ע לתת לנו להבין, מעט מרחוק, את המתחולל בעולמות ובנפש האיש הישראלי, בחג קדוש ונשגב זה. תילי תילים של הלכות השמיע מוהרנ"ת על פסח. כל אחת מהן משליכה אור אחר, פותח…

חומרות יתירות וחג הפסח
הרה"ג רבי בצלאל גלינסקי שליט"א והרה"ח רבי נתן דוד שפירא ב"ר שמואל ז"ל עונים על השאלה: מה ואיך נהגו חסידי ברסלב בענין "חומרות יתירות" בפסח. האם הקפידו? ועל מה? ובכלל, מה נקרא "חומרות יתירות"? תשובות…

מהות חג הפסח
כמעשה חג הפסח כך מעשהו של עם ישראל בכל שנה בחג הפסח ומעשהו של כל יהודי בכל עת: שעל מנת לקרבו לבוראו, מאיר לו הבורא אור גדול מאוד, אור האמת היכול לכל הקליפות ואין שום…

הדרך לפסח
על ידי בחינת פרה אדומה, שנמשכת מפורים, זוכים אחר כך לפסח, שהוא פה-סח, שהתפילה יוצא מהגלות, ועל ידי כך מאירים למתפלל דיבורי התפילה, וממשיכים השגחה למעלה מהטבע [שזוהי טהרת פרה אדומה, הנמשכת מעל לדרך הטבע,…

אין כל חדש
האם זה אפשרי שאחרי 20 שנות נישואים אדם יסתכל על אשתו כאילו הוא רואה אותה בפעם הראשונה? האם זה אפשרי שיסתכל על ילדיו כאילו הוא רואה אותם בפעם ראשונה? על פי חוקי הטבע זה לא…

אי אפשר למדוד…
מי שמתחכם בעולם הזה, ורוצה לראות ולבחון היכן, ובאיזו מדרגה רוחנית, הוא עומד באמת, כי אז לא יהיה בכוחו לעמוד מול הנסיון הקטן ביותר. אך מי שיתחזק באמונה אמיתית שבוודאי כל דבר פועל למעלה אלא…