רק בורא עולם ואתה
י״א באב תשע״ט
הקרבה המיוחדת לה אנו זוכים כעת, בחג הסוכות, משמשת גילוי דעת והצהרה ברורה: אבינו הרחום אוהב אותנו, אהבתו אינה מצטננת, איננה דועכת ואיננה מסתייגת, גם אחרי נפילות ומעידות קשות. ועם הידיעה הזו אנו צועדים לקראת שנה חדשה של התקרבות. (חג הסוכות)
רק בורא עולם ואתה, לבד
משל למלך אדיר ולו בן יחיד, נסיך עול ימים. הנסיך שובב היה, ביצע תעלולים, הפליא במעשי קונדס, התחצף והתמרד. התנהגותו שלוחת הרסן הסתירה את פנימיותו, בליבו פנימה לא חש בנוח. אדרבה, מבקש היה ליישר את דרכיו, להיות קרוב, אהוב, רצוי יותר; אך יצריו גברו על שכלו, דחפו אותו מתעלול למשנהו. וכל כמה שהעירו לו וגערו, כך התקשח, התרחק, נעשה מנותק ורגוז יותר.
המלך כאב. תעלוליו של הבן ציערו אותו, אך יותר מכך פגע בו ניכורו. לא יכול היה לסבול את הריחוק, מצפה היה שרק יאות הבן לשוב, להתפייס, לבקש מחילה. הוא כבר מוכן כעת לסלוח. והבן שקוע עמוק במריו, מסובך בפשעיו, אינו מאמין ואינו חולם עד כמה מעוניין האב בקרבתו.
מה עשה המלך? הכריז יום אחד על תקופת חנינה. בהזדמנות זו יכול כל פושע להתייצב לפני המלך, להביע חרטה ולבקש חנינה.
התחבולה הצליחה, ביום מן הימים נראתה בין הבאים דמותו השפופה של בן המלך הסורר.
כיוון שהביע הנסיך את נאמנותו, התפייסו. אך המלך לא הסתפק בכך. הוא ביקש לשקם את היחסים, לחדש את הימים שעברו מתוך התנכרות וריחוק. מה עשה? ציווה להקצות אגף מיוחד, אך ורק עבורו ועבור בנו יחידו. במשך שבוע ימים הם יבלו שם יחדיו, הם לבדם ללא זר.
* * *
זהו למעשה הסיפור שלנו, סיפורו האישי של כל בן מלך. זהו גם פשרם של הימים הנוראים, המועדים והחגים שאנו שרויים כעת בעיצומם.
בנים אנו למקום, וככאלה, ניתנת לנו הזכות להיכנס לפני ולפנים, להתוועד יחד ולדבר עם בורא עולם כבן יחיד עם אביו. לא פעם אחת בחודש, לא פעם בשבוע, אף לא פעם ביום. שלוש פעמים ביום!
בכל אחת משלושת התפילות ניצב יהודי לפני מלכו של עולם, רשאי לדבר לפניו, להתוועד עמו, להתקרב, להתחבר. אין מי שימנע זאת ממנו, ואם רצונו, הרי שרשאי הוא לעשות זאת אף מעבר לכך. קרוב השם לכל קוראיו. ראוי שתדע את זכויותיך, בן המלך אתה, נצל זאת.
אולם, מסיבות שונות, כדרכו של עולם, במשך ימות השנה, היחסים הללו נתקלים בקשיים. בסתר ליבו, בפנימיות נפשו, משתוקק בן המלך לממש את מעמדו, להתוועד יותר עם המלך, להשליך עליו את כל יהבו, להיות בן במלא מובן המילה. ובכן, מי מפריע?
כל מיני סיבות שונות ומשונות. משובות נעורים, שגגות, ניסיונות ופיתויי היצר. הפנימיות שלנו מבקשת רק טוב, בפועל לא כל מה שאנו עושים אכן טוב. וכך נוצר ריחוק, הבן השוגג חש מרוחק, בלתי ראוי, שובב חסר תקנה ועוד כהנה. בוש הבן וגם נכלם, מהסס, מסתפק, מבקש לגשת אי פעם לאבא, ליישר הדורים, להבקיע מסכים, לחדש את היחסים. אלף סיבות ודמיונות מונעות זאת ממנו. וכך חולפים הימים, אלפי הזדמנויות, רבבות רגעים יקרים מפז שיכולים היו להכיל התקשרות עמוקה בין בן לאב, מוחמצים ללא שוב.
המצב האומלל יכול היה להימשך ללא גבול, אילולא היה בצד השני לב רחום וחנון של אב. ליבו של אבא אינו יכול להסתגל למצב, אין הוא מסוגל לוותר על בן. ואם הוא עצמו אינו ניגש להתפייס, האב בעצמו ייזום זאת.
הופכים ריחוק לקרבת אלוקים
את ימי הרחמים והסליחות קיבלנו מתוך ליבו הענק של אבינו הגדול. השי"ת הכריז בעולם על ארבעים ימי חנינה וסליחה, וכל הרעש הזה לא נעשה אלא עבורנו; עבור הסיכוי והתקווה שבן המלך, כלומר אנחנו, יקיץ סוף כל סוף מתרדמת ייאושו, יתעשת ויבוא על מנת להתפייס. ובכן, זכינו, התעוררנו, ובתוך הכלל ניגשנו גם אנו לבקש את מחילתו של האב, לטהר, ללבן, לזכך כל שמץ ורבב.
אך אין די בכך. אבינו הרחום אינו מתפשר רק על יישור הדורים, הוא מעוניין להפוך את הריחוק עצמו לקרבה מחודשת; את הירידה לעליה; את העוונות לזכויות. וזו הסיבה שתיכף ומיד כצאת היום הקדוש, אנו מצווים להעמיד סוכה.
התפייסנו, נפלא. כעת יש להקדיש שבוע ימים לשבת יחד ולחדש את הקשר. האב ובנו יחידו מתוועדים יחד בחיבה, בתוך סוכה מיוחדת רק להם, ללא נוכחותם של זרים ומקטרגים. הסוכה הקדושה היא הביטוי המושלם והמדויק ביותר לקשר הנכון והראוי בין נפש יהודית לאביה שבשמים. אנחנו מציבים סביבנו מחיצות, מבדילים את עצמנו מכל נוכחות זרה של רע, יוצרים חיץ בפני הרגלים פסולים, מחשבות זרות, המולה וסער הפוקדים את רשות הרבים. מחיצות הסוכה מבודדות אותנו משאונו של עולם, מניחות לנו להתמסר ללא הפרעה לקשר המתחדש כעת עם אבינו הרחמן.
סוכה של התקרבות
מלמעלה סוכך עלינו הסכך, עשוי מפסולת גורן ויקב. לומר לך שהחג הזה מסוגל לחולל מתכלית הירידה, הפסולת והלכלוך, עלייה עצומה עד לפסגה. הסוכה הקדושה עוטפת אותנו בחיבוק של אמונה ובטחון. יהודי בצל הסכך שרוי תחת השגחה תמידית, חבוק בזרועות הקדושה, מוגן וחוסה בצל ענני הכבוד, זוכה לתשומת לב מיוחדת ונדירה ויודע נאמנה שאביו הרחום העניק לו את כל ליבו.
הסוכה אינה מיועדת רק לחג הסוכות. בשבעת ימי החג אנחנו מסתגלים ומקבלים איך להתמיד ולהימצא בתוך גבולות הסוכה גם בשאר ימות השנה. סוכות רבות מוכנות לכל יהודי על אם דרכו. כל מילה של תפילה, מלמד רבי נחמן, היא סוכה, הנך יכול להיכנס פנימה, לשהות בתוכה, להצטנף ולחסות בין האותיות, לשאוב את החיות הגנוזה בתיבות, לחסות בצל ש-ד-י. הסוכה של סוכות מלמדת ומחנכת אותנו איך לחיות כל יום וכל רגע במשך השנה.
הקרבה המיוחדת לה אנו זוכים כעת, משמשת גילוי דעת והצהרה ברורה: אבינו הרחום אוהב אותנו, אהבתו אינה מצטננת, איננה דועכת ואיננה מסתייגת, גם אחרי נפילות ומעידות קשות. ועם הידיעה הזו אנו צועדים לקראת שנה חדשה של התקרבות.
גולשים צפו גם ב:
הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.
כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים
לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…
צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.
קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון
גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…
המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…
בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…