"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות."
(ליקוטי מוהר"ן, סימן רפב).

היום בעזרת ה' נסיים את הנושא של 'אזמרה', שהיא השם של העצה הנוכחית, כפי שנראה בהמשך. למדנו בפעם הקודמת שצריך לדון את כל אדם לכף זכות, ויסוד העיקרון של הדיון לכף זכות תלוי בצדק, שהוא ההסתכלות האובייקטיבית. אפשר לראות מעשה מסוים באור כזה או אחר. למשל: קבוצת אנשים רוכנים על גבי תינוק קטן, אחד מחתך את גופו ואחר מכניס ברזלים לגופו. מעשה זה יכול להיות התעללות אכזרית, ויכול להיות ניתוח להצלת חייו. הראייה שלנו, חומרת הדבר נתפסת אצלנו מתוך המניעים של פועל הפעולה. המושכל הראשון של מעשה עבירה גורם לנו לחשוב שאיש זה שעשה אותה עומד בכל מהותו מאחורי מעשה זה. ראייה זו אמיתית מבחינת הראיה הפשוטה שלנו. על זה התורה אומרת – "בצדק" תשפוט עמיתך. יש להתבונן בצורה אובייקטיבית, ולהתעלם ממה שהמושכל הראשון שלנו תופס, ולהסתכל על הדבר מבחינות שונות.

מחדש רבי נחמן: "וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו [=נקודות טובות], כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד-מאוד (כמבואר אצלנו כמה פעמים)." (שם).

אנחנו צריכים לדון את עצמנו לכף זכות גם-כן. כאן הדברים נראים תמוהים מאוד: מה שייך "לדון" ולברר על מהותינו? הלא כל מה שהתורה ציוותה לדון אחרים לכף זכות זה בגלל ש"ה' יראה ללבב, ולא ידעת מה בליבו", כמו שכותב בעל ספר חסידים, אך אנחנו מכירים את עצמנו די טוב. אנחנו יכולים לשמוע שאפשר להשתנות, או שיש להסתכל רק על הטוב, והרבה חיזוקים ועצות – אבל איך אפשר לדון את עצמנו, בנושא שהוא ברור וידוע? דיון קיים רק בדבר לא ברור, והדיון מברר את מהותו. כיצד ניתן לקיים דבר זה?

מבאר רבי נתן על פי הדברים שהבאנו כאן כמה פעמים, ונמשיך להביא אותם עוד ועוד עד שהם ייכנסו למוח שלנו טוב-טוב. "שחורה אני ונאוה" (שיר-השירים א), אומרת כנסת ישראל. מלוכלכת ויפה באותה העת. הכיצד? "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש". מבאר רש"י: "לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי, אלא על-ידי שזיפת השמש" הכיעור, שנגרם על-ידי מעשי הרעים, לא נבע מתוך הפנימיות. השמש גרמה לכך. כעת נבוא ונשאל, מה זה משנה איך או מדוע הכיעור נגרם, בסופו של דבר יש כיעור, ואם יש כיעור היופי שוב אין יופי. כיעור ויופי הם דברים סותרים, ואם נמצא בך כיעור, לא משנה מדוע הוא נמצא – הפכת בזה לכעורה. ממשיך רש"י: "שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל". אם הכיעור נובע ממקור חיצוני, כמו שבא כך ילך. כאשר הגורמים החיצוניים ייעלמו, ונעמוד בצל ובשקט עם עצמנו, יותר הם לא ישלטו בנו. בכוח הידיעה הזאת יכולה כנסת ישראל לומר "שחורה אני ונאוה" – נאוה עכשיו, ולא נאוה כשאגיע לצל. הפנימיות לא השתנתה אף לרגע קל – לכן אני יפה כעת.

* * *

את ההסתכלות הזאת צריך לעשות כל אדם כלפי עצמו. רבי נחמן מחדש לך: אל תחשוב שאתה מכיר את עצמך. אפשר להסתכל על הדברים בצורה אחרת. לא כל מה שמתממש במציאות, חייב להפוך למהות שלנו. הוא יכול להיות חיצוני וחולף. תוכל לעמוד על מציאותך האמיתית אם תדון את עצמך בצדק – אל תסתכל על המעשים שעשית מבחינת איך שהרגשת שהתחברת אליהם, ואיך שהם השפיעו עליך. תסתכל על הדבר מבחינה אובייקטיבית: כולך זך וטהור מבפנים. תשאל, 'אבל הרגשתי רוע, ושקעתי במעשים רעים?' אמת. יש בך לכלוך. אבל הוא חיצוני אליך, ולא שייך למהותך הפנימית. הלכלוך הזה ייעלם, בסופו של דבר.

יכול אדם לחשוב: אבל אני, שקלקלתי והשחתתי הרבה, לי כבר אין קשר לאותה מהות פנימית. נכון שאולי בפנים עמוק-עמוק קיימת נשמה שרוצה לעשות את רצון ה', אבל יותר מדי מנעולים חוסמים אותה. אני אולי מוכן להשתנות, אבל במצבי כרגע לא שייך לדון אותי לזכות. אפשר פשוט להשתנות, אבל אי אפשר לראות את כל המעשים הרעים שלי כחיצוניים – הרי הם החלק העיקרי באישיות שלי כרגע, לצערי. אומר רבי נחמן: לשם כך עליך למצוא נקודות טובות. רבי נתן כותב במכתב לבנו (עלים לתרופה, מכתב רלה) שדוגמא לנקודה טובה היא לצום ביום-כיפור. כלומר: הנקודה הטובה לא חייבת להופיע ביום-יום. מה בעצם מחדשת הנקודה הטובה? מבאר רבי נתן: ישנן שתי צורות להסתכל על מציאות של חוטא. אפשר לומר עליו, שאולי הוא עושה קצת מצוות, אבל החלק המכריע הוא העוונות. שואל רבי נתן, אז מה באמת עושות המצוות אצלו? מה שייך אדם כזה למצוות? איך עדיין הוא שומר על מצוות, ועל מה הוא נאבק ולא מוותר במצוות הבודדות שהוא מקיים? בעל כורחנו – אומר רבי נתן – שיש להסתכל אחרת. נסתכל כרגע במשקפיים של חוטא – למה באמת לעשות מצוות? בודאי שרצון כזה יכול לבוא רק מנשמה טהורה שנמצאת בפנים. כל אדם היה מתייאש במצב של רוב עוונות מקיום מצוות. רק מי שפנימיותו טהורה לא מוותר, ולא משנה כמה הוא יתרחק, לפחות נקודה אחת מהטוב תתגלה אצלו. בהמשך קורא רבי נחמן לנקודות הטובות שנמצאות בכל אדם ה"עוד" שלו, בתוך פירושו לפסוק "אזמרה לאלוקי בעודי" – 'עודי' הוא הנקודות הטובות. כל נקודה טובה בעצם אומרת: עדיין. לא משנה איזה מצב תהיה בו, בטוח תהיה בך נקודה טובה. למה? התשובה היא: רק בגלל שיש בך פנימיות טובה. בגלל שזאת הפנימיות שלך, לא משנה באיזה מצב תהיה, עדיין היא תהיה חייבת להופיע שם, לפחות בנקודה בודדת, כי היא המהות שלך. שכן, מתי ניתן לקבוע שמשהו מהותי, ולא מקרי? רק כאשר נראה שהוא מופיע בכל המקרים. אם נקודה טובה נמצאת בך "עדיין", למרות הכל, סימן שזה באמת אתה.

אחרי הדברים הללו, נוכל להבין איך שמחה ברוחניות היא אפשרית תמיד. רבי נחמן מבאר שעל פי היסוד שלמדנו כעת, ניתן לשמוח תמיד. במה? בנקודות טובות. הן תמיד יספקו לנו מקור לשמחה. והנה, נלך לפי הדוגמא שנתן רבי נחמן, לצום ביום כיפור. במה בדיוק אני יכול לשמוח כיום בזה שאני צם בתאריך מסוים? מה זה קשור להווה? כשנגיע למצווה נשמח. עד אז, במה יש לשמוח? התשובה היא, שנקודה טובה היא לא נקודה בודדת לכשעצמה. כמו שראינו, הנקודה הטובה מגלה ש"עדיין" – דרך כל המצבים, נשמה שנתת בי – טהורה היא. מציאות של טוב באדם חוטא מוכיחה על הקשר הכי פנימי ומהותי שיש לו עם הטוב, שהרי הוא עצמו מרגיש שהוא כלל לא שייך אל הטוב מבחינה מעשית. נקודה טובה אחת תגלה לו, שהוא שייך אל הטוב בבחינה פנימית.

בזה אפשר לשמוח בכל מצב ברוחניות. אנחנו נוטים לפעמים לעצבות ברוחניות, כאשר אנחנו רואים שלא קיימת בדיוק התאמה בינינו ובין רצון ה'. אנחנו לא 'מסתדרים' עם עשיית רצון ה', ומזה יכולה לצמוח עצבות. איך נוכל לשמוח, בזמן שבאמת אנחנו לא מצליחים להתאים את המציאות לרצון ה'? מלמד אותנו רבי נחמן: אתה מרגיש שאתה לא קשור לתורה ומצוות? תסתכל על הטוב שיש בך. אם אתה מרגיש שאתה לא שייך לתורה ומצוות, ובכל זאת יש בך תורה ומצוות – סימן שאתה קשור בקשר הכי גדול שיש לתורה ולמצוות. תוכל לשמוח כך כל חייך, שכן השמחה היא הביטוי של ההתאמה בינך ובין המציאות של עשיית רצון ה'. ורבי נתן מוסיף: ומי שיאמין בפנימיותו הטהורה באמת, ויאמין בחיצוניות המוחלטת שיש לכל הרע שבו, בסופו של דבר יזכה לגורלה של כנסת ישראל. השחרוריות תעבור ממנו. עליו רק להאמין בכך בכל מאודו, ואז, כשיעמוד בצל, יתרפא מכל מה שעבר עליו. היצר הרע יכול לשכנע אדם לעשות רע רק אם הוא חושב שהוא בעצמו רע. את זה עשה עמלק: "ויזנב בך את כלהנחשלים אחריך" – כל מי שלא האמין בפנימיותו הטהורה. האמן בכך, וליצר הרע לא יהיה עוד שייכות איתך. אולי הוא יפיל אותך, יכשיל אותך, אבל לעולם לא תתחבר אליו, והוא לא ישנה את מהותך, שתישאר דבוקה רק בטוב.

* * *

"והזהיר רבנו, זכרונו לברכה, מאוד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום. כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות. על כן צריכין להתחזק מאוד לילך עם התורה הזאת, לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדין." (שם).

* * *

"ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל-דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו ליפול מזה. רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב. ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב, על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות, ויוכל לשוב בתשובה." (שם).

* * *

"כבר נחקר אצלי שעיקר החיות על ידי 'אזמרה לאלוקי בעודי'" (רבי נתן, עלים לתרופה, מכתב קי"ז).

אם אנחנו לומדים דברים מסוימים ולא כל-כך יוצא לנו לקיים אותם, ישנו מקום אחד שעלינו להתעקש בכל מאודנו – בעצם החיים שלנו. כי באמת, מי שרוצה לחיות חיים אמיתיים, ולעולם, לא משנה מה יעבור עליו, בחיים הוא לא ייהפך להיות רחוק מה', חייב לשנן את הדברים הללו שוב ושוב.

וכך רבי נתן הזהיר: "רק אזמרה!"

חזקו ואמצו, אחים שלי.