"צריך לדבק ולקרב עצמו לה' יתברך, כאילו כביכול ה' יתברך נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שמתקרב לה' יתברך צריך להתרחק יותר… לידע שהוא רחוק מאד… כי אם יחשוב וידמה בדעתו שכבר נתקרב ויודע… זה סימן שאינו יודע כלום… כי [ל]גדלות הבורא אין שיעור".
('ליקוטי מוהר"ן' ח"א סג)

ידוע שעם כל דיבור של רבינו, אפשר לעבור את כל העולם הזה, כלומר אפשר להפיק ממנה לקחים והדרכות כאילו שיועילו לו בכל המצבים בהם הוא נמצא כל ימי חייו, כמו שאמר בפירוש: "שבכל שיחה ושיחה שהיה משיח ומדבר עמנו, יכולים להיות על ידה איש כשר, ואפילו צדיק גמור כל ימי חייו, כמו שאני רוצה" ('חיי מוהר"ן' שנח).

אחת הדוגמאות לכך היא הקטע שהובא בראש דברינו, שצריך, מצד אחד, להדבק בהשי"ת כאילו הוא כביכול קרוב אליו, אבל מצד שני צריך לדעת שבאמת הוא רחוק מאד, כי לגדולת השי"ת אין חקר ומי שנדמה לו שהוא משיג ויודע, זה פשוט מראה שהוא לא יודע כלום, שהרי "תכלית הידיעה שלא נדע".

קטע זה נראה ממבט שטחי כפשוטו ולא כל כך מעשי, אבל רבי נתן בליקוטי הלכותיו, הלכות שילוח הקן, מרחיב את היריעה ומלמד אותנו כמה חכמה טמונה ברעיון זה, וכמה לקחים והדרכות אפשר להפיק ממנו.

בראש ובראשונה יש כאן מסר נוקב. יש אנשים שיגעו וטרחו בעבודת ה' והשיגו השגות בתורה ובעבודה, וללבם מתגנבת מחשבה: זהו, ברוך השם יגעתי ומצאתי, עכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה ולעבוד את ה' מתוך הרחבת הדעת, מבלי להתאמץ כל כך להעפיל מעלה מעלה.

כאן בא רבינו ומברר את הענין. אם נדמה לך שהשגת ופעלת – זה סימן שאתה רחוק מאד, כי מי שבאמת השיג את גדולת ה', יודע שכמה שעושים ופועלים, זה מעט מאד, לפי רוממות השי"ת.

מלבד זאת, יש ברעיון זה גם עידוד וחיזוק. כשאדם עושה לעצמו חשבון נפש, בדרך-כלל הוא מוצא שהמאזן הרוחני שלו שלילי – כל כך הרבה כישלונות, אפילו המצוות פגומות ולוקות בחסר, או אז מתגנבת ללבו הרגשה: אני כל כך רחוק מהשי"ת, מה יהיה איתי? אין לי סיכוי. דבר שכמובן מרפה מאד את ידיו.

כאן בא רבינו ומלמד: אם אתה מרגיש שאתה רחוק – זה סימן שאתה קרוב; אדרבא, אם היית מרגיש שאתה קרוב – היית רחוק. עכשיו שאתה מרגיש את הריחוק שלך – זוהי התקרבות! מראים לך שאתה יכול להשתפר ותצליח!

* * *

גם מי שמרגיש שעבודת ה' אפרורית אצלו, והוא חפץ להכניס קצת שמחה והתלהבות למצוות שלו – יוכל לקבל הדרכה מדבריו המאירים של רבינו הקדוש: הקב"ה כל כך רחוק, כל כך נשגב, אני אפילו לא יודע עד כמה שאינני יודע מגדלותו. אם כן, כשאני זוכה בכל זאת לקיים איזו מצווה, להתפלל, לעשות נחת רוח לפניו יתברך – כמה שמחה והתלהבות אפשר לשאוב מכך! ככל שאעמיק להתבונן בענין כך תגדל השמחה.

אם נמשיך להעמיק בענין, נוכל למצוא גם מסר חשוב לדורנו, מפתח לתקווה ולצפייה לישועה הכללית והפרטית:

הקב"ה כאמור נעלה ונשגב מבינתנו, אנחנו רחוקים מכל השגה ותפיסה בגדולתו, ואף על פי כן הוא קרוב אלינו, הוא משגיח עלינו, מנהיג אותנו לפרטי הפרטים; הוא קשוב לתפילתנו וחפץ בעבודתנו ולמרות הריחוק העצום שאין לנו בכלל מילים להגדיר אותו, הוא קרוב.

כך גם הישועה, של כל עם ישראל ושל כל יחיד ויחד, אמנם היא לכאורה רחוקה מאד, אנחנו בדרגה רוחנית כל כך נמוכה, קשה לראות את הגאולה באופק, אבל היא גם קרובה, "היום אם בקולו תשמעו", כי אצל הקב"ה הכל אפשרי.

אכן, אפשר לעבור את כל החיים עם דיבור אחד של הצדיק!