איך נראים חיים? וכי אפשר בכלל לראות 'חיים'?

למרבה הפלא – כן. החיים דווקא נראים היטב לעיני המתבונן. הבט נא באדם ותראה בעיניך חיים או מוות. אם ראית איש זריז, אברך ממהר לחוק לימודיו, בחור ישיבה נלהב לקראת סדריו – הרי ראית בעיניך 'חיים'. ניתן להכיר בכך אפילו מתוך ענייני עולם הזה – איש 'חי' הוא אדם בעל חשק. חיים זה התחדשות, רעננות וערנות. החשק קיים אצל מי שמאמין במעשיו. יש לו בעולמו משמעות.

* * *

באמת, החיים הם רק יום אחד – היום הזה. בפרשת קריאת שמע נאמר: "אשר אנוכי מצווך היום". 'היום' דייקא. לומר לך שכל יהדותך היא היום הזה. היום אני מתחיל להיות יהודי, היום אהיה איש חי, היום אהיה ער, לא ישן. ההתחדשות היא סם חיים. אך מהיכן שואבים סם שכזה?

לחיים יש מקור נובע ומימיו אינם כלים לעולם – האמונה. זוהי נביעה שאין לה סוף. הצדיקים מחדירים בנו אמונה מתחדשת, נובעת, מפכה ומתגברת, והאמונה מאירה בנו שהיום אינו המשכו של אתמול ושלשום, אלא כל יום הוא חדש. מששת ימי בראשית לא היה כהיום הזה. היום תתקן מה שלא תוקן עוד מעולם, והיום תפעל בעולם חדש לגמרי. אם כך תחיה, לעולם לא תזדקן.

פיקוח נפש

לאמיתו של דבר, זהו נושא של פיקוח נפש. אי אפשר להחזיק מעמד בלי אמונה. העולם מלא ניסיונות, אדם מוקף התמודדויות. במלחמת החיים יש להיערך שוב ושוב לקראת חזיתות חדשות: ניסית, כשלת, השתדלת שוב ושוב מעדת. 'יהדות' זה להתחיל מחדש כאילו מאומה לא אירע. להסתער שוב בהתחדשות רעננה, להציג כף רגל עיקשת על מפתן הקדושה – גם אחרי אלף דחיות. זוהי יהדות. אך מי מסוגל לכך?

אמת. אם תספור את הדחיות והמניעות, אילו תיקח לליבך את המעידות – אין סיכוי. כל כישלון משפיע, מעמיס על ליבך, מקפיץ עליך זקנה, אולם הצדיקים מלמדים אותנו דרך אחרת איך לחיות. "האמונה", מלמד רבינו, "היא בחינת ארך אפיים. דהיינו שאינו ירא משום דבר, ואינו משגיח על שום ביטול ובלבול, רק עושה את שלו, ואין שום דבר יכול לבלבל אותו, כי לא איכפת לו שום דבר…" (ליקו"מ סימן קנ"ה). רק עם אמונה ניתן לחיות חיים אמיתיים, חיים שאינם נבלמים בכל אבן נגף, באופן ששום מונע אינו מטריד. לא פרנסה ולא בריאות, לא נפילות ולא כישלונות. אני את שלי אעשה, מתוך שמחה, חיות, בטחון והתקשרות. יותר מכך לא איכפת לי כלל.

זה חלום מתוק. איך הופכים אותו לשגרת חיים?

קבלת התורה נתנה בידינו את המפתח. יהודי נושא על גבו תפקיד, והמינוי מתחדש כל יום. היום פקחת את עיניך – היום העמסת על כתפיך רצון השם! אינך סתם מעוניין 'להצליח', רצונך הוא קיום רצון השם, והרצון הזה מתחדש מדי יום.

המצווה המסוגלת לכך היא תפילין. פרשיות התפילין עוסקות ביציאת מצרים, וזוהי נקודת ההתחדשות. הדמיון הזה כאילו היום אינו אלא סרך עודף מאתמול, סברה גלותית היא, רעיון מצרי. אך ביציאת מצרים נחלצנו מהישנוניות הזו, מהעייפות ומחוסר ההתחדשות. בכל יום מחדש, בכוחם של התפילין הקדושים, אנחנו יוצאים ממרירות הגלות. יונקים חיים חדשים ממקור שאין לו סוף. התפילין מביאים עלינו שפע, רוח חיים, ואתה פוקח את עיניך ורואה עולם אחר. לא עוד עולם של אמש, לא עוד מעשים שאדם דש בעקביו. המוחין חדשים, הכל חדש. וכך הינך חי חיים כפולים באיכותם.

אלו הם החיים המופלאים שמעניק לנו רבינו, אלו הם חייו של מקורב לצדיק. ה'נשר הגדול' – הצדיק, מתחדש בכל רגע ובכל נשימה, וגם עלינו הוא מרעיף את סגולת ההתחדשות. ההתקשרות שלנו לצדיקים היא התקשרות לכוח בלתי נדלה של רעננות והתחדשות, בכל שעה ובכל רגע, גם לאחר עייפות, ניסיונות, נפילות או כל מאורע מתיש – יש לנו מקור התחדשות שאינו נרתע לעולם, אינו מתפעל משום דבר, אינו נסוג, רק מתחדש, רק מתחדש!

לגעת בגדלות

ויש כאן עוד מתנה נפלאה. רבינו מעניק לנו גם התקשרות לעולמם של דרי מעלה.

אנחנו רואים בעינינו את החיבה המופלאה של המוני עמך ישראל לדמותם של מנהיגי ישראל, גדולי עולם, בעלי הלכה. מהו סוד המשיכה הזו? מה סוד החיבה והערצה? התחדשות!

המראה הזה של יהודי רמי מעלה ההוגים בתורה ברציפות, לילה ויום, כאשר עולם ומלואו חג סביבם אך בהם עצמם אינו נוגע ואינו מסיח את דעתם; המחזה הזה של אנשים החיים תמיד בלהיטות, בהתרגשות והתפעלות מדברי תורה, מחידושי הלכה, ומאותיות שניתנו מסיני – זהו כוח מושך.

כל יהודי משתוקק להתחדש, והפלא הזה היה לחם חוקם של אנשי שלומנו, גם של הפשוטים ביניהם – תמיד התחדשות, תמיד התקשרות למעין נובע, תמיד געגועים מפכים. לא פלא שהעולם לא נגע ולא גרע מחיוניותם גם עד זקנה ושיבה.

רבינו הוא חידוש, כזה חידוש שכל הנוגע בו, כל המתקרב לשולי גלימתו, לאנשיו, לדעתו – מיד מתחדש. רבינו רוצה לעשות גם מאיתנו חידושים, להביא אף אותנו במגע עם עולמם של דרי מעלה. זה אפשרי. זה כאן. תתחדש!