רודפים אחר התוהו

כ״ז בסיון תשע״ט

תאוות ממון, אליה נושאים הכל את נפשם, גורמת להם רק מרירות והרגשת מחסור נוסף… וכל כמה שיוכיחו להם שאין היא אלא שקר גדול, ולא בחיִל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' – לא יועיל הדבר כלום, ועדיין הם יהיו כרוכים אחריה ביותר.

אמרו זקני אתונה לרבי יהושע: "אמור לנו דברי שקר". השיב להם רבי יהושע: "היתה לנו פרידה וילדה ולד שהיה תלוי עליו פתק ובו היה כתוב, שחייבים לאבי מאה אלף זוז". אמרו לו: "וכי פרידה יכולה ללדת?" אמר להם: "אלה הם דברי השקר".
(תרגום מאגדת סבי דבי אתונא, בכורות ח ע"ב)

בקשה מוזרה מבקשים זקני אתונה את רבי יהושע – "אמור לנו שקר" – וכי איזו חכמה היא זו להמציא שקר? הלא שקרים יש עד בלי די!

אלא שהם לא ביקשו ממנו שיאמר להם שקר סתם. בקשתם היתה שיאמר להם את השקר הגדול ביותר שבגדר האפשר, וכשהשיב להם שהיתה לו פרידה שילדה ולד עם פתק בצווארו, השיבו לו: "והרי פרידה אינה יכולה ללדת כלל?"

רבי יהושע ביקש לתת להם דוגמה של הרגשה שקרית שנפוצה מאוד בעולם, שאותה הוא מכנה פרידה – תחושה מדומה של מחסור שיש לבני האדם, והם רודפים תמיד למלא את המחסור, אך הוא אינו מתמלא לעולם, כי אי אפשר למלא חסרון בחסרון…

אבל סבי אתונה חשבו שהוא מתכוון אליהם, וביקשו להפריך את דבריו ולומר שפרידה אינה יולדת כלל. כלומר, הם יודעים היטב שזוהי רדיפת סרק שאיננה מביאה לשום תוצאה.

השיב להם רבי יהושע: 'הוא אשר אמרתי, פרידה אכן אינה יולדת כלל, ואך דמיון שוא ותפל הוא. רק את זאת רציתי לומר לכם שזהו השקר הגדול ביותר שמצאתי בעולם – התחושה המדומה של המחסור שבני האדם רדופים למלא אותו, והוא אינו מתמלא לעולם.

* * *

"פרידה שילדה" מסמלת את תאוות הממון, שהוא השקר הגדול ביותר. שכן נדמה לאדם שעל ידי מעשיו הוא מרוויח ממון, אולם בפועל הוא אינו מרוויח שום דבר נוסף מעבר למה שקצבו לו מלמעלה בראש השנה.

ואכן, תאווה זו, שאליה נושאים הכל את נפשם, גורמת להם רק מרירות והרגשת מחסור נוסף… וכל כמה שיוכיחו להם שאין היא אלא שקר גדול, ולא בחיִל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' – לא יועיל הדבר כלום, ועדיין הם יהיו כרוכים אחריה ביותר.

לא זו בלבד, אלא גם כאשר הם עוסקים בנסיון להרבות ממונם, ונוכחים לדעת שמאמציהם אינם נושאים פרי, הדמיון דוחף אותם להמשיך ולרדוף אחרי הממון עוד ועוד, ולהשיג כפליים מאשר השיגו. ואף כאשר הם משיגים כפליים, עדיין הם מדמים להשיג יותר, כפי שאמרו חז"ל: "יש לו מנה – רוצה מאתיים; יש לו מאתיים – רוצה ארבע מאות" וכו'.

נמצא שכל ימיו רודף אדם למלא את תחושת חסרון הממון – בתחושת חסרון נוספת, גדולה יותר…

* * *

רמז לדבר אפשר למצוא בהבטחה שהבטיח הבורא: "בחנוני נא בזאת" – כלומר, נסו אותי ותראו שאם תפרישו מעשר מכספיכם – תתעשרו, כמו שאמרו חז"ל: "עֲשֵׂר בשביל שתתעשֵׁר".

בעצם, מאחר שהבטיח הבורא שאם נפריש מעשר נתעשר, איזה טעם יש לנסות אותו?

אלא שכאמור, תאוות הממון היא השקר הגדול ביותר. לכן, אפילו לאחר הבטחתו המפורשת של ה' יתברך שמעשר כספים הוא האמצעי להתעשר, עדיין זהו הנסיון היותר גדול, עד כי "כשנותנין חומש לצדקה מממונו, הוא מקיים ובכל מאדך" (שיחות הר"ן רפט).

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support