רבי צדוק הכהן מלובלין
י׳ באלול תשע״ט
לזכרו של הכהן הגדול רבי צדוק הכהן מלובלין: על הקשר העמוק של הכהן הגדול מאחיו – רבי צדוק הכהן מלובלין – לתורת רבי נחמן מברסלב, כפי שהעידו וכפי שרואים גם מספריו. מעובד מתוך שיעור שמסר הרב יעקב מאיר שכטר.
וַיִּמְשְׁחוּ לַה' … לְצָדוֹק לְכֹהֵן
מעובד מתוך שיעור שמסר הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ביום ההילולא של רבי צדוק הכהן מלובלין (רבי צדוק ב"ר יעקב הכהן) – ט אלול
רבי יחזקאל מנדליאל
אחד מוותיקי אנ"ש, שאני זוכרו עוד מבין חומות ירושלים, הוא הרה"ח רבי יחזקאל מנדלאיל [לובלינער] ע"ה. רבי יחזקאל זכה להיות מרואי פניו של הגה"ק רבי צדוק הכהן זיע"א בעיר לובלין, והיה מספר כי הספר 'ליקוטי מוהר"ן', ועוד מספרי רבינו הק', היו נראים תדיר על שולחנו של הכהן הגדול, ולא עוד אלא שהיו מלאים וגדושים בחידושים והערות שרשם 'הכהן' בעצם כתב ידו הטהור.
מה שיש לנו – רק שארית…
מדברים אלו נמצאנו למדים שה'מראי מקומות' המצויים בידינו מרבי צדוק הכהן על הספר הקדוש 'ספר המידות', אינם כי אם שארית הפליטה מהחידושים אשר חידש בתורת רבינו הק'. ובאמת חבל על דאבדין, כי מפורסם שספרי הכהן המודפסים אינם אלא חלק קטן מתוך אוצר כתביו הענק, אשר עקבותיהם לא נודעו מחמת צוק העיתים. פעם שמעתי שבספריו היה מציין רבות לספרי רבינו הק', אלא שהיו כאלו ששלחו ידם והשמיטו זאת. יתכן גם, שרבי צדוק בעצמו העלימם מפניהם…
ספרי רבי צדוק מלאים בדברי רבינו
אולם, כל מי שעיניים לו, רואה בכל ספרי ר' צדוק כי מלאים המה עניינים שמקורם בליקוטי מוהר"ן, ובנויים על היסודות האיתנים של ספרי רבינו ותלמידיו, ולפעמים רואים שרבי צדוק מעתיק את לשונו של רבינו ממש ומוסיף עליהם נופך משלו.
ולדוגמא: באחד ממאמריו בספר צדקת הצדיק (אות קפב) מתחיל רבי צדוק עם הרעיון הידוע מליקוטי מוהר"ן (סי' נו, עיי"ש): "על ידי התורה קוראים להקדוש ברוך הוא", ואף מביא כמה ראיות נפלאות לזה, ואחת מהן מדברי הגמ' (ברכות כא ע"א): "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא" – כלומר, לפני שלומדים, היינו כשקוראים שם ה', 'הבו גודל לאלקינו' – צריך לברך ברכת התורה.
'קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה'
הרי לנו גמרא מפורשת שלימוד התורה הוא קריאה להקדוש ברוך הוא.
ועוד מבאר ענין זה באר היטב ע"פ הגמרא שם (ג ע"ב): "ודוד בחצות הוי קאי, באורתא הוי קאי [ודוד בחצות היה קם? והלא בתחילת הלילה היה קם!], שנאמר 'קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה' וכו', רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך היה עוסק בשירות ותשבחות".
רואים אנו במפורש שהגמרא מכנה את עסק התורה 'וָאֲשַׁוֵּעָה' [שהוא לשון תפילה ושוועה], היינו כנ"ל, שהתורה היא קריאה ושועה להקדוש ברוך הוא.
"אַתיא, אסמכיה בְּרַבִּי"
בגמרא (ב"מ פה ע"א) מסופר: לאחר פטירתו של רבי אלעזר ב"ר שמעון הגיע רבינו הקדוש לעירו, ושאל לבני העיר האם יש לו בן לאותו צדיק, אמרו לו שיש לו בן, אך בהתגברות הקליפות נפל למקום מגונה שבמגונים רח"ל. לקחו רבי אליו, ו'אסמכיה', כלומר הסמיך אותו שיקראוהו 'רבי', ואף גם מינה את רבי שמעון בן איסי בן לקוניא, שהיה אחות אמו, שיקרב אותו וילמד עמו תורה.
"פרי צדיק עץ חיים"
כשגדל אותו בן, בא וישב בישיבתו של רבי, אך רבי לא הכירו. רק כאשר שמע רבי את קולו נענה ואמר: קול זה דומה לקולו של רבי אלעזר ברבי שמעון. אמרו לו: בנו הוא. קרא עליו רבי את הפסוק: "פרי צדיק עץ חיים" וגו' (משלי יא, ל).
איך ומדוע הסמיכו שיקראוהו רבי?!
והנה הדבר שעשה רבי – להסמיך אדם שפל ומגונה כמותו – אומר דרשני: הרי בימים ההם, היה מעשה הסמיכה עטרת כבוד גדולה וחשובה מאד, ולא זכו בה רק יחידי הדור, יחידי סגולה ממש.
ורבי עצמו קיבל את סמיכתו מרבותיו, גדולי דורו, שקיבלו זאת מרבותיהם דור אחר דור, איש מפי איש, עד משה רבינו.
גם עצם עריכת הסמיכה לא היה דבר פשוט כלל וכלל; היו צריכים לקבץ צדיקים, דיינים וראשי הדור, וכולם היו צריכים בצוותא להסכים, כדי שיתקיים "ותנח עליהם הרוח" (במדבר יא, כו), שהרי המדובר הוא בסמיכה של משה רבינו, ויש כמה וכמה מהתנאים והאמוראים שלא זכו לסמיכה (עי' ב"מ פה ע"ב).
ומעתה, כיצד בא רבי ומסמיך איש כזה, שיקראוהו 'רבי'?
"אזמרה לאלקי בעודי!"
ומבאר רבי צדוק הכהן (צדקת הצדיק אות קיג) ענין זה על פי דעת רביה"ק במאמר "אזמרה" (תו' רפב).
שם בתורה מבואר שכאשר דנים את הרשע לכף זכות, על ידי זה מעוררים את הטוב שבו והוא מתעורר לתשובה.
ומבאר רבי צדוק, שרבי התבונן בעיניו הטהורות בבנו של רבי אלעזר, וראה שטמון בו הרבה טוב, וכי כח דקדושה עצום טמון בפנימיותו עד שהוא ראוי להיקרא 'רבי' ולהיות מוסמך.
לעורר את הטוב הנעלם
אך בחכמתו הבין רבי שהרע שבו רב כל כך, ומכסה כל כך את הטוב, עד שכמעט אי אפשר לגלותו, כך שאין שום קצה חוט כיצד לעוררו ולהוציאו מבין שיני הקליפות. עד שמצא בחכמתו הגדולה דרך יחידה לעוררו, והיא: על ידי שיעשה פעולה גדולה ועצומה הפכית מן הקצה אל הקצה, היינו שיסמיכו ויקרא לו 'רבי'! ועל ידי פעולה זו יוכל לזעזע ולעורר את הטוב הנעלם בו, עד שייצא מן ההעלם אל הגילוי. כעצת רבינו בתורה הנ"ל, שהדרך להעלות את הרשעים הוא ע"י גילוי הטוב שבהם, וכך יעלה על הדרך הנכונה עד שלבסוף גם יהיה ראוי שיתקרא 'רבי'.
וכך אכן היה בסופו של דבר, עד כי בשמוע את קולו קרא עליו רבי 'פרי צדיק עץ חיים'.
ביאור זה הוא ביאור נפלא על מעשה תמוה זה. שבלא דעתו הק' של רבינו היה קשה לבאר את מאמר חז"ל זה כראוי.
