רבי נחמן מברסלב

כ״ט בתמוז תשע״ט

נבאר תחילה בקצרה את דרך החסידות שגילה הבעש"ט זצוק"ל על פי השגותיו הגדולות, ולאחר מכן נבאר את דרכו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זצוק"ל, הבנויה על יסודות החסידות, אך רבי נחמן בהשגותיו הנשגבות העמיק ושכלל והרחיב את יסודות החסידות באופן שיתאימו לכל אחד מישראל בדורות אלו מקטן ועד גדול, וכן הוסיף וחידש עצות והנהגות נוספות. (מבקשי השם)

הפרקים הקודמים: [מבוא] | [מבקשי השם: דרך החסידות]

רבינו נחמן מברסלב היה נינו של הבעל שם טוב, אמו פייגא היתה ביתה של אדל, ביתו של הבעש"ט, וכן אמו פייגא היתה אחותם של הצדיקים רבי ברוך ממעזיבוז זצ"ל ובעל ה'דגל מחנה אפרים' זצ"ל, מוהר"ן נולד בשנת תקל"ב, כבר כשהיה בן שש שנים שבר את תאוות האכילה ובלע את האוכל בלי ללעסו, ונעשתה נפיחות בצווארו, והיה מצייר לנגד עיניו שם הוי"ה תמיד, והיה מתמיד מאוד בלימודו, ולמד הרבה מאוד ש"ס ופוסקים וספרי זוהר ותיקונים וכל כתבי האר"י, וספרי מוסר הרבה מאוד, עד שכל התורה היתה מונחת לפניו כשולחן הערוך ממש, כמונחת לפני עיניו, שיכול לקחת לעצמו מה שירצה. וכל לימודו היה ביגיעה גדולה, והיה בוכה הרבה על מה שלא הבין[1].

בימי נעוריו למד את כל ד' חלקי שולחן ערוך שלוש פעמים. פעם אחת כפשוטו, ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שולחן ערוך השורש שלו בגמרא פירוש רש"י ותוספות, ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד[2].

כמו כן חיבר בימי נעוריו את 'ספר המידות', בו מלוקטים כל המאמרים מש"ס בבלי וירושלמיומדרשים ספרא ספרי מכילתא ועוד על כל מידה ומידה, וכן יש בו מאמרים שנכתבו ע"י השגות אלוקות ורוח הקודש.

וכך עלה ונתעלה בעבודת ה', וכל עבודה שעשה היתה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש, והיו לו בכל דבר כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות בלי שיעור וערך, והיה מתחיל בכל פעם מחדש, ואפילו כמה פעמים ביום אחד, עד שזכה לשבור את כל התאוות והמידות הרעות בתכלית השלימות וזכה לדרגות נוראות ועצומות. והיה מתענה הרבה מאוד, וכמה פעמים התענה משבת לשבת, וכל זה בימי נעוריו ממש. וגודל עוצם מעלת קדושתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאות המשגל אי אפשר לבאר ולספר, עד שאמר שאין אצלו הבדל בין איש לאשה, ואמר שמי שהוא חכם אמת אין התאוה הזאת נחשבת אצלו לנסיון כלל, והיו לו נסיונות גדולים בתאווה זו ועמד בכולם. והרה"ק ר' נחום מטשארנאביל זצ"ל ראה אותו בימי נעוריו ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו[3].

ועיקר עבודתו שעל ידה זכה למה שזכה, היה ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והרצויים והפיוסים שהיה רגיל מאוד להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך. והיה מרצה ומפייס אותו יתברך בכמה מיני תחינות ובקשות שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך. ועיקר מה שהועיל לו היו התפילות שהתפלל בלשון אשכנז, שהיה רגיל מאוד לייחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם, והיה מפרש שיחתו לפני ה' יתברך בלשון שמדברים בו, דהיינו בלשון אשכנז. והיה מרצה ומפייס אותו יתברך ומבקש ומתחנן לפניו יתברך בכמה וכמה מיני טענות ואמתלאות שראוי לו יתברך שיקרבו לעבודתו, והיה רגיל בזה מאוד מאוד והיה מבלה ימים ושנים על זה, והיה מתבודד ביערות ובשדות. וכן היה רגיל להודות לה' יתברך בלשון אשכנז על כל דבר שאכל וכו'.

ואמר מוהר"ן ז"ל, שיש צדיקים ששברו התאוות, אך הוא כמו עור שמעבדים אותו ואף על פי שמעובד העור אך נשאר בו קצת ריח שאינו טוב. כמו כן הנמשל שיש ששברו התאוות אבל עדיין נשאר קצת שמץ מהם ועדיין התאוות כרוכים אחריהם במקצת. גם אמר כבר שצריכין לנקות הגוף מתאוות כמו שמעבדים העור ומהפכים אותו, כך צריך שיהיה הגוף נקי ומעובד לגמרי מתאוות עד שממש יהיו יכולין להפכו ולראות שהוא נקי לגמרי מכל התאוות והמדות רעות, ולא נמצא בו שום שמץ וריח כלל משום תאוה ומידה רעה שבעולם. ומוהר"ן ז"ל היה מופשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמידות רעות ולא נשאר בו שום שמץ כלל משום מידה רעה ושום תאוה בעולם. וכל זה זכה בילדותו קודם שהתחיל לילך בהשגות גבוהות, והרבה זמן קודם שנסע לארץ ישראל. אך אחר כך זכה לעלות ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה עד שעלה למקום שעלה, וזכה למה שזכה למדרגה עליונה שאי אפשר לדבר מזה כלל[4].

ואף על פי שהשיג השגות נוראות ועצומות, אף על פי כן התייגע וביקש וחיפש תמיד מחדש איך אפשר לזכות לדרגות גבוהות יותר, ותמיד היה כוסף ומתגעגע איך זוכים למדריגה גבוהה יותר, כאילו לא התחיל כלל בעבודת ה'. ולא עמד על מדריגה אחת מעולם, ואמר, שאם היה יודע שעומד היום על מדריגה של אתמול, אינו צריך את עצמו כלל.

ועיניו היו מאירות כשמש וכירח ממש. בפרט בשבת קודש היו עיניו מאירות מאוד מאוד, ופניו היו מאירות ומאדימות מאוד בשבת קודש. ומי שלא ראה עוצם קדושתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קודש, וסדר הקידוש שלו בליל שבת עם סדר השולחן, והניגון שהיה מזמר אתקינו סעודתא אזמר בשבחין, ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות כל מקדש, מנוחה ושמחה, ואשת חיל, ומעין עולם הבא, ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם. וכל מי שעמד אז באותו מעמד היה מעיד שלא יהיה נראה כזאת עד שיבוא משיח צדקנו. ואילו כל הימים דיו וכו' אי אפשר לבאר אפס קצה ועוצם היופי והקדושה הנוראה והיראה העצומה ועריבת נעימת דביקות הנפלא שהיה אז בענוה באמת אשר לא נראה כזאת בעולם. וכל זה לפי תפיסת דעתנו, מלבד סתרי נסתרות שהיה לו בזה[5].

תלמידיו של מוהר"ן היו בהם הרבה צדיקים קדושים ומופלגים, עובדי ה' ביגיעות נוראות, נזכיר לדוגמא אחד מהם, הרה"ק רבי יקותיאל זצוק"ל, מגיד מישרים דטירהאוויצע, תלמיד מובהקלהרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, ומצודתו היתה פרוסה על שמונים וארבע עיירות במרחביאוקראינה, וזכה לקבל מאור שבעת הימים קדוש ישראל הבעש"ט זי"ע, ואף הבעל התניא זי"עלקח ממנו הסכמה על סידורו. והוא התקרב למוהר"ן זי"ע בהיותו כבן שבעים שנה, על אףשמוהר"ן זי"ע היה כבן כ"ב שנים, והתבטל לפניו בביטול גמור עם כל חסידיו.

בראש השנה האחרון לחיי מוהר"ן מברסלב הגיעו כאלף איש לאומן, מלבד הרחוקים שלא יכלו להגיע, בהלוויתו של מוהר"ן השתתפו אלפי איש[6]. לאחר פטירתו המשיך ר' נתן זצ"ל תלמידו המובהק להפיץ את תורתו וספריו, ותלמידי ר' נתן זצ"ל המשיכו בכך לאחר פטירתו, וכך המשיכה דרכו של מוהר"ן מדור לדור.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נתמעטו מאוד חסידי ברסלב באוקראינה בגלל הרוסים שנלחמו מאוד נגד הדת כידוע, אך מצד שני בפולין התרבו אז מאוד חסידי ברסלב, וחסידות ברסלב הלכה וגדלה שם עוד ועוד, עד שבזמן השואה הם מנו אלפי איש, וכידוע נכחדו רובם הגדול בשואה האיומה, הי"ד, ורובם ככולם התקרבו או ע"י שראו את ספרי ברסלב וראו את האור הגדול הטמון בהם והעצות הנפלאות לעבודת ה', או ע"י אנשים אחרים שסיפרו להם על כך, ומלבד זאת היתה גם קבוצה קטנה של חסידי ברסלב בארץ ישראל, ולדוגמא בקיבוץ חסידי ברסלב בר"ה בירושלים בשנת תרצ"ז היו כ50 אנשים[7], ואח"כ נוספו עוד ועוד, ובפרט לאחר השואה שאז עלו מעט חסידי ברסלב לארץ ישראל, ומאז התחילה חסידות ברסלב להתפשט בארץ ישראל, וממתי מעט החלה החסידות לגדול ולהתרבות.

לפני כשלושים שנה החלו להתפשט ספרי ברסלב בקרב הציבור הכללי, ועל ידי זה חזרו בתשובה במשך השנים אלפי יהודים, וכן החלו להתפשט ספרי ברסלב בחוגים רבים, וכך נוצרו במשך השנים עשרות קבוצות שונות של חסידי ברסלב בכל החוגים והעדות, אשכנזים וספרדים, מהקנאים במאה שערים ועד לציבור הדתי והמסורתי, כשכל קבוצה שומרת על יחודיותה ואינה מתערבת בקבוצות האחרות, רק פעם בשנה, בראש השנה, מתאספים כולם לציונו של מוהר"ן באומן, כאשר גילה מוהר"ן דברים נוראים ונשגבים במעלת ההתקבצות אצלו בראש השנה, בשנת תשע"ב היו בראש השנה באומן כ40 אלף איש, ובכל שנה נוספים עוד ועוד.

בכל הדורות היו בקרב חסידי ברסלב עובדי ה' מופלגים, שהיו עובדים את הקב"ה בעבודות מופלגות וקשות, בתפילה של שעות ארוכות, בקימת חצות, בהתבודדות ביערות ובשדות, בלימוד התורה ביגיעה, בהזדככות מכל תאוות העולם הזה, ועוד ועוד, כפי שיראה המעיין בספרי תולדותיהם (שיח שרפי קודש, אנשי הצדיק, בצילו של הרבי, ועוד), אלא שהיו מסתירים את עצמם בתכלית, ולא חיפשו כלל כבוד או מעמד וכדו', והיו מתהלכים כאנשים פשוטים, ורק מי שהיה מתבונן היטב היטב בהליכותיהם היה מגלה את סודם. אפילו ר' נתן ז"ל תלמידו הגדול של מוהר"ן ז"ל, שהיה בקי בכל התורה כולה והיה עובד ה' מופלג, היה מתהלך בכובע קסקט פשוט, וכשהגיע למקום שרצו להלבישו בבגדים מכובדים ברח משם מיד. ובחיי מוהר"ן (תקל"ח)מובא: "אמר על אנשי שלומנו שקשה להם שירימו את עצמם להנהיג ברבנות והתנשאות, מחמת שהכנסתי בהם אמת הרבה יותר מדי".

כמו כן כל חסידי ברסלב בכל הדורות היו מתהלכים כולם עם רצונות וכיסופים גדולים להתקרב לה' יתברך באמת, והשתדלו להתרחק ככל האפשר מתאוות העולם הזה, והרבו לעסוק בתורה, ובתפילות להתקרב לה' יתברך, והתרחקו ככל האפשר מכבוד ומפרסום.


[1] שבחי הר"ן.

[2] שיחות הר"ן ע"ו.

[3] שיחות הר"ן קס"ח.

[4] חיי מוהר"ן רל"ד.

[5] שיחות הר"ן קס"ט.

[6] ימי מוהרנ"ת.

[7] ספר מדרכי הצדיק.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support