מכתבים מר' יצחק ברייטער לר' איצ'ה מאיר קארמאן לירושלים.

א

ב"ה, ה' פנחס, כ"ב תמוז צ"ח, ורשה.

אחי הנכבד יצחק מאיר בן סימא מינדל נ"י.

… גם אין אנו מבינים: במכתב אחד אשר כותבים כי הציון פתוח שלא כדרך הטבע, ובמכתב שני כתוב כי סגור ומסוגר בגדר. ולמה אתם יראים לכתוב מפורש, הלא אינכם וכו', ולמה אינכם כותבים בפירוש מה שאתם יודעים, ותשיבו לנו מפורש משלום הציון. כי עיני כל ישראל כלים לשמוע עכ"פ כי הציון חפשי. ונבקש מאד כל אנ"ש שיודעין מה מאומן בית חיינו, שיואילו להודיע לנו מפורש, כי אין לנו כוח לכליון עיניים כזה, ואתם כותבים ברמז ובסוד, הלא אינכם באומן, ולנו אתם יכולים לכתוב הכל.

גם אנו רוצים לידע חוות דעת ר' אברהם נ"י (מן הסתם: שטרנהרץ. י"מ), אם הוא רוצה ליסע למחנינו, לדעתי הוא היה זוכה לחטוף טוב כזה מה שלא חטף כל ימיו, וכמו"ש 'ונר אלקים טרם יכבה' הלא אין בכל אנ"ש מי שיודע כמוהו, וצריכין לחדש כל קבוצותינו בגולה והוא ראוי לזה, ויגרום בזה נחת רוח גדולה להשי"ת ולצדיק האמת וכו'.

אבקש להזכירני על מקומות הקדושים שאזכה לתשובה שלמה, כי עד מתי אהיה כבוש כל כך בגולה בין כל רע ואני משתוקק לכל טוב, אמן.

יצחק בן אסתר בריינדל ברייטער

ב

ב"ה, א' חיי תרפ"ז, ורשה.

אל כבוד אחי יקירי כמר איטשע מאיר קארמאן נ"י

אחדשה"ט (=אחר דרישת שלומו הטוב), כמשפט לאוהבי שמו, גם אני התעוררתי בקראי מכתביך המלאים צעקות וגעגועים לשמוע איזה התחזקות ומסעד מאת חבר לדעת אמת, איך הם מתגברים ביום צר ואל מי הם פונים במיצר. נתעוררתי לנאות ידי במכתב ולקבץ פיזור נפשי ודעתי המפוזרים בקצוי ארץ וים רחוקים לקבצם אל מקום אחד ולהביאם במסורת הכתב לקיים וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, שדרשו חז"ל זז-מות והיינו שע"י הכתב מזיזים ומרחיקים את המוות, היינו מיתת הלב והתגברות השכחה מן ביתך ובשעריך, מן פנימיות וחיצוניות. גם אני אמרתי אתמול לחברינו אהרן ליב, כי היה ראוי לנו שנזכה לקיים בכל יום לכתוב איזה ענין של דיבורי אמונה או בינו לבין עצמו או לחברו והיה זה לדבר גדול, כאשר אנו מאמינים כי ע"י לימוד התורה בכל יום או איזה שיעור של הנהגה טובה, זוכין על ידה לכל טוב, כן בטח ע"י המצוה של כתיבת ספר תורה בכל יום, היינו זוכים לרב טוב הצפון באוצרותיו של צדיק האמת והלוואי שנקיים זאת.

אודות להשיב על מה שעובר עליך בגשמיות, הוא כך: כי אם היינו מאמינים שמה שעובר עלינו יש לו שייכות עם בנין רבינו ז"ל ותיקוניו, היינו שאינו יכול או אינו רוצה באופן אחר לתקן העולם ולעסוק בענייניו כ"א שיעבור על מקורביו כאלה וכאלה, ובאמת הוא אמונה פשוטה למאד ויכולין ע"י דעת צח מעט להאמין כך ואף שבעת נסיון בעת שלוקחין מהאדם הדעת, הוא אינו יכול להחיות את עצמו בזה, אבל הלא קץ שם לחושך וכל צרה ר"ל היא מוכרחת להמתק ביום פלוני ובשעה פלונית וע"י סם החיים פלוני, כאשר גזר עליה שולחה. אז בעת שרואה המקורב כי היתה הרווחה, אז הוא ההיפוך מפרעה שהכביד את ליבו, כ"א אז המקורב ויודע הנ"ל, הוא מודה ומשבח ומפאר ומרום ואומר: אודך ה' כי אנפת בי וכו' ואז זוכין לשעשוע עולם הבא, שזה העיקר וזה עיקר מצות ברכת המזון ואחריו הארת הרצון ויחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי כל מה שעובר על האדם הוא מזונו ותיקונו ואם אינו יכול לברך לפניו או ללמוד על שולחנו, היינו להבין מיד את הרמזים ולהחיות את עצמו בהם, עכ"פ לאחריו יברך ויודה וישבח כנ"ל, ואם יאמר ויבלבל הבעל דבר: הלא אתה בעצמך חייב במה שעובר עליך בנוסח הגמר' 'הרעותי את מעשי וקפחתי', (כי הבעל דבר מתלבש עצמו במצוות ומראה מיד את הגמרות ומאמרי חז"ל האלו אשר יוכל להחליש בם את דעתינו להרחיקנו מתפלה ומכל טוב,) צריכים לידע אשר אפילו אם האמת הוא כך שהרעותי את מעשי ולכן עובר עלי זאת, עם כל זה האמת הוא אמת: אני מקורב לצדיק האמיתי אשר עושה על ידי תיקונים גדולים ובאשר אני גרוע במעשי לכן השלום הנפלא אשר זוכין ע"י התקרבות לצדיק האמת נתלבש בכלי הפגומים במרירות, אבל סוף כל סוף ע"י ענייני בונה הצדיק בניינים נפלאים בודאי, כי ע"י אנשים אחרים המקורבים להמפורסמים בודאי אינו בונה בנינינו, כי (אם) על ידי, כי הוא עצמו (=כותב המכתב) אמר אף שאינו רואה בעצמו שום השתנות לטובה, ההתקרבות עצמו הוא טוב. מה זה טוב? היינו כנ"ל: שעל ידי ההתקרבות בעצמו, הצדיק בונה ע"י מקורביו הנ"ל. וא"ת במה הם מקורבים אם אינם מקיימים עצותיו? וי"ל: על ידי שהם מצפים לישועה וכו', ונקראים על שמו ז"ל ובפרט אם הם זוכים לפתוח פיהם לקדושה וטהרה ואומרים – אף בפיהם ומשפה לחוץ – אף שליבם עוד רחוק מהדיבורים ומכ"ש מעשיהם, עכ"ז הצדיק עושה את שלו ומעלה על ידי זה שעשועים, מה שלא עלו מימות עולם.

אחיך

יצחק ברייטער