אין שום תפלה דומה לחברתה כלל

בעניין התפלה, הרי לכאורה כל התפלות דומות אחת לחברתה, אותם ברכות אותם נוסחאות תפילה – ובכל זאת הודיעונו חז"ל, שאין שום תפילה דומה לחברתה כלל וכלל.

צריך כל אחד לפרש שיחתו לפני אדון כל העולמים על ענין זה גופא, לספר לפניו כל לבו איך עבר עליו היום תפילת השמו"ע, איך התפללתי לפניך היום ברכה פלונית ואיך שחתי לפניך היום ברכה אלמונית, ובכך הוא גורם שבכל יום ויום, בכל ברכה וברכה של כל תפלה ותפלה, פועלים הברכות והתפלות פעולות אחרות לגמרי לגמרי – – –

הדעת – מהות האדם

הבה נתבונן גם במילים הפשוטות של ברכות התפלה ונראה איך כל חיינו תלויים בהם כל כך.

הברכה הראשונה, בסדרת הבקשות בתפילת שמו"ע, מדברת על דעת.

'אתה חונן לאדם דעת' – רבוש"ע! תן לי דעת! – איי איי, גיוואלד! גיוואלד!

איזה תפילה מתוקה היא הברכה הזאת, הרי כל מהות האדם היא עניין הדעת, אם אין דעת הבדלה מניין – – –

והנה, נעמד לו האדם מול בורא העולם, שהוא הרי חונן לאדם דעת, והוא מבקש ממנו כרגע, את הדבר החשוב ביותר הנצרך לו לכל אדם, 'דעת'! – אתה הרי חונן לאדם דעת, לכן הנני עומד מול הדרת כבודך ומבקש ומתחנן לפניך: חננו מאתך חכמה בינה דעת.

כשהקב"ה עוזר לו לאדם, ואכן התפלה נאמרת כראוי וכיאה, זה עניין אחר לגמרי! עניין אחר לגמרי!

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך

הברכה השנייה בתפלת שמו"ע היא על תשובה.

גיוואלד! גיוואלד! איזה ברכה חשובה היא זאת, תשובה תשובה – – –

רבנו אמר: פעלתי אצל הקב"ה שאף אחד מאנשיי לא ילך מהעולם לפני זמנו, שפירושו: מבלי לעשות תשובה!!

שואל האדם איך אני מבקש בכלל על עניין התשובה, הרי יש לי בחירה? מה שייך א"כ להתפלל לזכות לתשובה אם הדבר תלוי בכוח בחירתי?!

ר' נתן מביא בליקוטי הלכות שעצם הבקשה והתפלה לזכות לחזור בתשובה זה לבד כבר הכריע את כוח בחירתו לטוב.

אנ"ש היו מוסיפים בעניין זה שגם במושג של 'חזרה בתשובה' יש דרגא לפנים מדרגא, צריך האדם הרבה רחמי שמים מבלי שירמה את עצמו גם כאשר הוא כבר זוכה לחזור בתשובה!

כי בעניין התשובה עצמה יש לימוד עמוק מאוד מאוד. ועל זה צריך להרבות בתפלה ותחנונים שגם כאשר אתעורר לחזור בתשובה שאכן אחזור בתשובה שלימה ואמיתית, ולכן נוסח התפלה היא אכן: 'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך' – שלא יהיו חלילה רמאויות בחזרה בתשובה שלי!!! כי צריך הרבה סייעתא דשמיא בכדי לזכות שהתשובה אכן תהיה שלימה ורצויה ואמיתית לפני כסא כבודו יתברך.

 אבל אני השגחתי בו וראיתי שאינו לומד כלל

כי בעניין הרמאות, איך האדם יכול לרמות את עצמו ואת כל הסובבים אותו בעניני עבודת השי"ת אפשר ללמוד מדברי מוהרנ"ת ז"ל בספרו ימי מוהרנ"ת אות פ"ג בסיפור חייו אחרי ההסתלקות של רבנו.

וכה הם דבריו הברורים והצלולים המלמדים לאדם דעת איך לא לתת לרמות עצמו בשום פנים ואופן בעניני עבודת השי"ת:

"והנה בכל השנה הזאת (שנת תקע"א) מכל ריבוי הדיבורים הקדושים והנוראים שדיברתי עם בני הנעורים – בתחילה לא ראיתי פעולה ברוב ימות השנה.

"אך באמצע הקיץ, נתעורר אחד, שרוב דבריי בשנה הזאת היו עמו ביותר. כי הייתי מוכיח אותו הרבה מאוד על התמדת הלימוד, כי היה ממובחרי בני הנעורים ומופלא בלימוד, והעולם החזיקו אותו שמתמיד בלימודו, אבל אני השגחתי בו וראיתי שאינו לומד כלל – – –

"והוכחתי אותו על זה, והודה לדברי! – והיה משתוקק מאוד שאכניס אותו בתוך התמדת הלימוד, אבל יצר לב האדם רע מנעוריו, והיה קשה להרגילו בהתמדה.

"אבל סיפרתי לו עוצם נוראות גדולת רבנו ז"ל, ואת כל אשר עשה לנפשי, ואיך הכניס אותי להתמיד בלימוד בכמה דרכים נפלאים, וספרתי לו מאשר עבר עלי בזה אצלו ז"ל, ואעפי"כ לא פעלתי אצלו כל ימות החורף כי אם מעט שהתחיל ללמוד יותר מאשר היה לומד בתחילה, אבל לא כרצוני כראוי באמת.

"אבל ריבוי אמיתת הדיבורים חמים כגחלי אש שסיפרתי לו ממנו ז"ל הבעירו בו, עד שבאמצע הקיץ נתעורר לבו והתחיל בלימודו בהתמדה גדולה ונפלאה, והיה מתמיד גדול שש שנים רצופים, וגמר בהם כל הד' פוסקים הגדולים, ובתוך כך נשתנה לטובה גם בשארי דברים".

עמוד והתבונן, כי הרי המדובר כאן היה אחד 'ממובחרי בני הנעורים ומופלא בלימוד'. . . ומדובר באחד 'שהעולם היו מחזיקים אותו למתמיד בלימודו', ובכל זאת כותב מוהרנ"ת ז"ל 'ואני השגחתי בו וראיתי שאינו לומד כלל, והוכחתי אותו על זה, והודה לדברי'!!!

נקי מתאוות – ובכל זאת הכל דמיון שווא

כי יש הרבה מאוד רמאויות בענייני עבודת השי"ת, ועל זה צריך להרבות בתפלה ותחנונים לפני הקב"ה שלא נרמה את עצמנו רק נחזור אליו בתשובה שלימה ואמיתית.

כך גם יכול להיות בהרבה עניינים בעבודת השי"ת שהאדם מרמה את עצמו, ומדמיין בנפשו שבעניין פלוני ואלמוני הוא כבר שלם ונקי. . . ובעצם יכול להיות שזה הכל דמיון פורח . . . והוא עדיין לא התחיל כלל להיות שלם בעניין זה.

מובא בספרים בעניין זה בשם רבנו ר' אלימלך זי"ע:

יש והאדם מגיע לגיל זקנה, והוא כבר לא יכול להרבות במאכל ומשתה. . .  ובכך הוא מתחיל לדמיין בנפשו שזכה לשבר ולמגר את תאוות האכילה שלו – – –

כך גם בעניין השינה, שמרוב זקנה ושיבה הוא כבר לא מסוגל כל כך להרבות בשינה – אבל הוא נדמה לו שהוא 'הצליח' למגר ממנו את תאוות השינה – – –

כך גם בשאר תאוות העולם הזה, שדמיונו מתעה בו כאילו הוא כבר זכה לשבר ולמגר אותם – ובתוך כך הוא מסתלק והולך לבית עולמו מבלי לחזור בתשובה על דברים אלו, ומבלי לעבוד על עצמו לנקות עצמו באמת מכל התאוות הללו!!!

הוא היה נדמה לו ששבר ומיגר – ובעצם הכל היה דמיון שווא רח"ל – – –

'קצת' זה גם טוב – אבל 'עוד קצת' זה עוד יותר טוב!

ועל זה בא רבנו הקדוש, ונתן לנו את העצה של יישוב הדעת!

תיישב דעתך בינך לבין קונך – האם אכן באמת הנך עובד על התאוות שלך?! האם אכן באמת רצונך לחזור בתשובה שלימה ואמיתית?! – אל תיתן את עצמך להיות מרומה בשום פנים ואופן!!! – זה נקרא 'יישוב הדעת'!

ודאי שההתחזקות בעבודת השי"ת היא הכרחית מאוד, וצריך כל הזמן לזכור ש: קצת, זה גם דבר טוב מאוד! – אבל בכל זאת, צריך לשנן לעצמנו כל הזמן: אם 'קצת' זה דבר טוב בעבודת השי"ת, הרי ודאי ש'עוד קצת' ו'עוד קצת' ו'עוד קצת' – זה ודאי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב!!!