לפי גדולת השם יתברך ועוצם רוממותו יתברך, בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא שאינו כראוי לפי כבודו יתברך, היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום. אך השם יתברך מלא רחמים, וכל העולם מלא רחמנות, והוא יתברך רוצה מאד בעולם. על כן אהובי, אחי, אתה המעיין, נפשי ולבבי, חזק ואמץ מאד ובטח בשם כי לא יעזוב אותך, כי כל מה שעובר עליך הכל לטובתך. ותסמוך על רחמיו המרובים בלי שיעור, כי השם יתברך גדול מאד ולגדולתו אין חקר, ויש ענין שנתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכויות, רק חזק ואמץ. (על פי ליקו״ת מ״ט).
(משיבת נפש, ל"ו)

תנועה שאינה לפי כבוד השי״ת

ככל שהאדם מתעורר יותר ויותר ברצונות לעבוד את ה' ולהיכנס לדרכי התשובה, כך הוא מתחיל יותר לשים לב לראות באמת איך שהיצר הרע תוקף אותו בכל יום ויום עם רוח שטות אחרת. פעם בהתגברות תאוות אכילה, פעם באיזו עצבות ומרה שחורה או התגברות של תאוות מאוסות יותר, עד שנופל ונחלש בדעתו, לחשוב שאיך אפשר שיזכה פעם לאיזה טוב? ואינו יודע מה לעשות, מריבוי המלחמות בכמה וכמה חזיתות. וככל שמתקרב יותר לדרכי הצדיקים ולספריהם הקדושים ומשיג קצת בגדולת השי״ת ועוצם רוממותו יתברך, ולומד את העניינים שצריך לזכות אליהם, כך יותר ויותר עומד נבהל ומשתומם על עצמו ועל גודל התרחקותו מהאמת, וידיו רפות מלהתחיל לעשות איזה תנועה בעבודת ה', שהרי לפי גדולת השי״ת, ראוי לבוא על האדם מה שראוי, בגלל איזה תנועה קלה ובהסתכלות בעלמא שלא כפי הראוי לכבודו יתברך.

הם אמרו והם אמרו

אבל האמת היא, שהאדם צריך להזהר שלא להפוך את היוצרות, כי 'הם אמרו והם אמרו', הם – הצדיקים מכניסים אותנו לדעת בידיעת גדולתו ית' ובסתימת העיניים מחיזו דהאי עלמא, לעמוד לפניו ביראה שלמה, ולעשות כל דבר רק לשם כבודו ית', אך הם גם אמרו שרחמנות השי״ת היא לאין שיעור, והוא ית' יודע מה שצריך לעבור על האדם, ובכל זאת הוא רוצה מאוד בעולם בכל מי שנמצא בעולם, כי הוא ית' מלא רחמים. ועל כן מה שאדם מסתובב בעולם עם איזו נפילה שמפריעה לו ומבלבלת אותו מאוד, צריך לדעת שאין זה האמת כלל, ולא זו דרך היהדות, כי אפשר לעשות תשובה, ותשובה היא דבר קל ביותר: פשוט, [לקבל על עצמו לעתיד ו]לחזק עצמו מאוד ולחשוב מה לעשות מעתה כפי יכלתו, אף אם הוא כמו שהוא, ויסמוך על רחמיו המרובים שבוודאי לא יעזוב אותו, אף אם עבר מה שעבר. כי העבר אין, העיקר מכאן ולהבא ישתדל שלא יעשה עוד, ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים, הן במחשבה והן מעשה.

ומה שנעשה עמו ממילא, אל יחוש ואל יסתכל על זה כלל, כי עיקר המחשבות בעניין התשובה צריך להיות מחשבות של 'למעשה', בתמימות ופשיטות, מה אני צריך ויכול לעשות'עכשיו' בעולם.