כדי לנצל את ה"אלול" עד תומו, ולחזור בתשובה שלימה, לא צריך הרבה. "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע יד, ג); לפתוח את הפה, ולדבר עם ה' – זה הכל! זה נראה אולי פשוט מדי, אבל זה כל מה שמבקשים מאתנו. "אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות" – אומר לנו הקב"ה – "אלא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (מדרש רבה, תצוה פרשה לח).

הקדוש ברוך הוא יודע היטב כמה הלב שלנו אטום, וכמה הבוץ שבו אנו מתבוססים סמיך ודביק. "כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו" (תהילים קג, יד). ומה שהוא רוצה מאתנו, זה רק "קחו עמכם דברים"; בואו ודברו עמי, סַפְּרוּ את מצבכם הקשה, תתוודו על מה שעשיתם, תביעו חרטה על העבר, ותבקשו רחמים על להבא.

הוא אפילו לא מבקש מאתנו 'לייצר' או 'לייבא' דיבורים; הוא לא מצפה מאתנו שנדבר דיבורים של בעלי מדרגה, אלא "קחו עמכם", "עמכם דייקא, כי אפילו במקומות נמוכים ומגושמים שאתה שם, צריכים שתדעו שגם שם יש לכם כח לקחת דברים מאשר 'עמכם' ולשוב אל השם" (השתפכות הנפש, פא). אתה לא צריך 'לשחק' צדיק; דַּבֵּר מהמצב הנמוך שלך…

אם המצב שלך הוא, שאין לך פחד מיום הדין הקרב ובא, קח מחשבות אלו והפוך אותם לדיבורים: "ריבונו של עולם, תראה כמה התרחקתי עד שאיני מרגיש פחד מאימת הדין. אלול הגיע כבר, ואני מיובש לחלוטין. רחם עלי, מול את ערלת לבבי והשיבני אליך".

מי שגם זה קשה לו לדבר, "יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו, ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר, ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כה).

* * *

כשהקדוש ברוך הוא צועק אלינו באלול: "שובו אולי", הוא לא מתכוון אלא שנצעק אליו: "השיבנו ה' אליך". "כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו 'שובו אלי', כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעק אליו תמיד השיבנו ה' אליך" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, י).

זה, הרי כל אחד יכול. שכן, "אפילו הבעל מלאכה ומשא ומתן, יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהילים והתבודדות לפרש שיחתו לפניו יתברך, ועל ידי זה יזכה בוודאי לתשובה שלימה, בבחינת קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. כי על ידי שנתעורר על כל פנים בדיבורים קדושים לבקשו 'השיבנו', זה יהיה נחשב להתעוררות שלנו, ונזכה על ידי זה לתשובה שלימה" (שם).

כך, שמה שמוטל עלינו בחודש זה, הוא להתחדש בקיום עצת ה"התבודדות": "דהיינו, לקבוע לו שעה או יותר, להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו. ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת, וכיוצא בזה כל חד לפום דרגיה. ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיוחדת. ושאר היום יהיה בשמחה" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כה).

כשאנחנו נעשה את שלנו; ניקח דיבורים ונבוא לפני ה' – הוא לא רק יתפייס אלינו, אלא גם יחזיק לנו טובה על כך. שכן: "בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם. מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים – ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו. ואם תאמר מתפייס הימנו – ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים. אבל הקדוש ברוך הוא, אדם עובר עבירה בסתר – מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב" (יומא פו ע"ב).

* * *

לסיום, בל נשכח את ה"ליקוטי תפילות" – הספר אשר רבים מאנ"ש, סיימו את כולו בחודש אלול. שכן, אם בכל השנה כולה, ספר זה מומלץ והכרחי, הרי שבאלול אין ספר מתאים ממנו.

"כי תפילות כאלו עדיין לא היו בעולם, והם מלאים כל טוב לבית ישראל. תפילות תחינות ובקשות והפצרות וריצויים ופיוסים ווידוים וטענות ואמתלאות וצעקות ושועות וזעקות גדולות לשם יתברך, לעורר רחמיו המרובים עלינו שיקרבנו לעבודתו יתברך חיש קל מהרה" (הקדמת ליקוטי תפילות).

"ומי שיהיה רגיל בתפילות אלו באמת ובתמימות" – מבטיח מוהרנ"ת – "בודאי יזכה לחיי עולם" (שם). ומעתה: קחו עמכם דברים – קחו את הדיבורים המתוקים והמעוררים של ה"ליקוטי תפילות" – ושובו אל ה'!