ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > קדושת החיים

קדושת החיים

ג׳ באב תשע״ט

אחרי שעה של התבודדות, האדם יוצא כשראשו זך וצלול, יום הבא בעקבותיה של התבודדות הוא יום אחר לגמרי, מחשבה הבאה אחרי פרישת שיח לפני השי"ת יש ביד האדם כלי מלחמה להתגונן בפניה, דומה הוא האדם לחיל הניצב בשדה הקרב ויודע הלכות מלחמה, מוכן לקדם את פני הרעה, ויודע היאך ישתמש בכלי מלחמתו, הוא אינו עומד כהלום רעם בפני בלבול היצר, יודע כי השי"ת עמו בכל מצב ובכל רגע.

החנות פתוחה, והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו וכו'.
(אבות פ”ג משנה ט”ז).

חיי האדם נתונים לו בהלוואה מאת השי"ת, חיי האדם ומאכליו, דיבורו ואף מחשבותיו, כולם נתונים לו בהלוואה מאת השי"ת על מנת שיתקנם כראוי, העולם כולו ניתן בידיו על מנת להחזירו מתוקן יותר, הכח להניע אבריו אף הוא ניתן לו מאת השי"ת לאיזו תכלית, כח זה ניתן בידיו בהקפה כדי שיפעל בו איזה פעולה שיש בה להשיב את המלכות להשי"ת, על חוב זה נפרעים מן האדם, אין לך אדם שיוכל להשתמט מלהחזיר את ההלוואה להשי"ת.

ההשבה הראויה ביותר היא שמירת הברית, בשמירה זו הוא מקדש את כל איבריו כולם ומעלה אותם בחטיבה אחת אל אביו שבשמים, ממליך הוא את השי"ת על כל איברי גופו (עיי' לקו"מ כט).

ריח זה של ההתגברות עולה לריח נחוח לפני השי"ת המשתבח בו עד מאד, כמאמר הכתוב 'הדודאים נתנו ריח' ודרשו חז"ל (עירובין כא:) "אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא".

אך כגודל השכר המובטח לשומר בריתו כך מנגד גברו הבלבולים בדבר, עומד הוא היצר בדרכו של אדם, מצפה לרגע קל של בלבול הדעת, שם מעמיד לפניו נסיון, אז ברגעים של חולשה, ברגע קל שבו הוא מצליח להסיח את דעתו מהשגחת השי"ת בעולם, הוא מפיל לפניו מראה שאינו ראוי, מעביר במוחו מחשבה שאינה כרצון השי"ת, מחשבה הגוררת אחריה הרהור נוסף, מחשבה המרחיקה אותו מהשי"ת, דומה הוא היצר לשונא העומד לפני חייל מיד עם הקיצו משנתו, ראשו מבולבל בערפילי החיים, והנה עומד המשחית לנגדו, שוכח הוא את תכסיסי המלחמה, בעוד אינו מספיק להניח ידו על כלי מלחמתו וכבר נפל ברשת שונאו.

כנגד בלבול זה נתן רבינו בידינו עצות רבות, העמוקות מני ים ורחבה מארץ מדה, אך בעיקר נתן רבינו בידנו את עצת ההתבודדות, עצה זו יפה כוחה להוציא את האדם ממשברי גלי ערבוב הדעת, יוצא הוא האדם אחר שעה של התבודדות כשראשו זך וצלול, יום הבא בעקבותיה של התבודדות הוא יום אחר לגמרי, מחשבה הבאה אחרי פרישת שיח לפני השי"ת יש ביד האדם כלי מלחמה להתגונן בפניה, דומה הוא האדם לחיל הניצב בשדה הקרב ויודע הלכות מלחמה, מוכן לקדם את פני הרעה, ויודע היאך ישתמש בכלי מלחמתו, הוא אינו עומד כהלום רעם בפני בלבול היצר, יודע כי השי"ת עמו בכל מצב ובכל רגע. על כל מחשבה שאינה כראוי הבאה לפניו, מיד מסיח דעתו ממנה, הוא אינו נכנס עם יצרו בטוען ונטען אלא ממלא את לבו ביראת השי"ת.

 

אמרו צדיק כי טוב

במתן תורה נתן לנו השי"ת את הידיעה בין טוב לרע, את ההכרה שבין שמירת הברית אשר עליה קרא בזוה"ק את הפסוק "אמרו צדיק כי טוב", ובין הפוגם בה המכונה בתורה בשם 'רע'.

כח זה אשר ניתן לנו במתן תורה הוא אשר עומד לפני כל איש ישראל הרואה בעיניו את תכלית הטוב הצפון לשומר בריתו אשר איתא בזוה"ק כי מכח קדושת הברית שזכה לה משה רבינו ע"ה נתמלא הבית כולו אורה, ומנגד תכלית המרירות כשאינו זוכה לשמור בריתו כיאות אשר עליו הכתוב אומר "רע בעיני ה'" היינו שהוא כמורד במלכו של עולם לנגד עיניו עד אשר אמרו עליו חז"ל (ברכות סא.) שאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם, וכל הגיהנם לא נברא אלא בעבור חטא זה כדאיתא בדברי חז"ל (עירובין יט.).

 

מלא כל הארץ כבודו

אך כבר הזהירנו רבינו הק' כי גם איש אשר נפל למקומות מטונפים כאלו, וכבר השחית נפשו אם מעט ואם הרבה, אעפ"כ אם יבקש משם את השי"ת ימצאהו במקומות אלו דווקא, שהלא "מלא כל הארץ כבודו" ומלכותו בכל משלה, ואיך יתכן לומר שהוא אינו נמצא במקום זה אלא שאע"פ שהוא נמצא שם, אך כבודו שבאותו מקום הוא בהעלמה גדולה כל כך עד שמחמת החושך השורר שם, אי אפשר למצוא הפתח עד אשר נראה כי אין שם דרך לחזור ולהתקרב אליו ית', כדאיתא בדברי רביה"ק (לקו"מ סי' קיב, ובח"ב סי' י"ב).

אלא שכידוע על זה ישים הבעל דבר את עיקר כלי מלחמתו כי בדבר זה יכריע האדם את עצמו מכף זכות לכף חובה ויפיל אותו בדעתו עד כי 'דברי עונות גברו מני' – שהדיבורים אשר הבעל דבר מדבר על לבי על עוונותי הם הגוברים ממני ומחלישים דעתי מלהתקרב להשי"ת.

ולזה הנחילנו רביה"ק דבורים חמים כגחלי אש אשר הם כמים קרים על נפש העייפה מלשוב ולהתקרב לבוראה, ומלמדנו דרכים נפלאים ועצות אמיתיות איך לשוב אליו ית', כי 'ימין ה' פשוטה לקבל שבים' ואף כי עבר עליו מה שעבר עדיין השי"ת מצפה לו ומתפאר בכל תנועה קטנה שלו למען כבודו ית"ש, ובפרט בכל התגברות והרחקה במעשה זה עצמו אשר בו נפל שהוא עיקר דרך התשובה לעמוד בנסיון אשר בו נפל בתחילה, (והוא הנקרא בדברי הראשונים תשובת המשקל) עד אשר אם יאזור אומץ יוכל לעלות ולהתקרב אליו ית"ש כאחד הצדיקים הגמורים כמובא הרבה בכל הספה"ק ובפרט בספרי רביה"ק אשר אחיד בשמיא ובארעא והשפיל עצמו מגבהי רום מדרגותיו להעלות ארוכה לנשברי לב אשר כמונו, ולהשיב נפשנו בשבעה משיבי טעם להודיענו כי ה' עמנו בכל מקום ובכל זמן, ואדרבה במקום חושך ענן וערפל שם דווקא מתגלה כבוד השי"ת ביתר שאת וביתר עז לכל נפש אשר תדרשנו באמת.

יעזרנו השי"ת אשר יתקיים בנו הנאמר "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו" ומאן צדיק מאן דנטר ברית, אכי"ר.

*נערך ע"פ שיחה, באחריות הכותב

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support