"מי שהוא רחמן מטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו – אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם. רק עיקר העבודה – לשבר האכזריות ולהופכו לרחמנות…
"התועלת של הצדקה גדול מאד… שעל ידי הצדקה שופע החסד… כל דבר מעבודת ה'… צריכין לפתוח שם פתח, וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ד)

"עבודת הצדקה"… שמעתם פעם על מושג כזה? לא, אין הכוונה לעבודתם הקשה של השדרי"ם למיניהם שמכתתים רגליהם בכל קצווי תבל עבור מוסדות תורה וחסד. מדובר כאן על עבודה מיוחדת שיש בעצם נתינת הצדקה.

תשאלו, איזו עבודה? אפשר לתת, נותנים, וזהו. היום לתת צדקה זה הדבר הקל ביותר, יש 5-6 אפשרויות להעברת תרומה, אפילו מגיעים אליך הביתה במיוחד – רק תתן. מה העבודה כאן?

נכון, לתת צדקה זו לא בהכרח "עבודה", אפילו גויים נותנים לפעמים צדקה, אפילו אצל בעלי חיים אנחנו מוצאים ביטוים של עזרה הדדית וסיוע לחלשים שביניהם. אכן, כשנותנים צדקה כשמרגישים רחמים ורצון לתת, זו אמנם מצווה, אבל איננה "עבודה".

ברם, הרבה פעמים לא כל כך מתחשק לתת; 'כבר נתתי מספיק לאחרונה, למה הם לא פונים אל העשירים? זו לא חכמה לבקש כל הזמן מאנשים כמוני. מה, אני חייב לדאוג לכל המסכנים בעולם? במיוחד שבדיוק לאחרונה העסקים כבר לא כמו שהיו. נראה, אולי פעם אחרת'…

במקרים כאלה, כשרגש הרחמנות הטבעי כבר לא פועל, זו אומנם עבודה גדולה – עבודת המידות, להתגבר על הטבע – ובכל זאת, למרות הכל… לתת.

לא מדובר בהכרח על סכומים גדולים, אבל לתת בגלל שהקב"ה ציווה, זוהי עבודת הצדקה!

* * *

שני כוחות בהנהגת הבורא בעולם: מידת הרחמים ומידת הדין. כל השפע והטוב והחסד מגיע ממידת הרחמים, וכל הקשיים, הצרות והאכזרית – ממידת הדין.

רגש הרחמנות שבלב והרצון לעזור למסכן – מגיע מהרחמים, והתחושה של ההתעלמות והאדישות מגיעה ממידת הדין. לכן, כשאני מתגבר כנגד האכזריות הזו, מרחם ועוזר – אני משליט את מידת הרחמים לא רק בלבי אלא בכל הבריאה כולה. שכן כל ההנהגה האלוקית בבריאה מושפעת ממעשי האדם, כדברי חז"ל: "כל המרחם על הבריות – מרחמים עליו מן השמים" (שבת קנא ע"ב).

עניין זה מרומז בפסוק "פתוח תפתח את ידך" – אם אתה מתגבר ופותח את ידך הקמוצה לתת לאביון גם כנגד הטבע – אתה פותח פתח של שפע ורחמים בעולם כולו, ובפרט כלפיך-אתה שעוררת את הרחמים הללו.

הפתח הזה שהצדקה פותחת, אינו רק פתח של רחמים בגשמיות, אלא גם ובעיקר פתח של רחמים ברוחניות.

אמת, כל מצווה ועבודת ה' שאנחנו עושים אמורה לפתוח פתח בינינו לבורא עולם – "פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" – אבל אם הוא יתברך יסתכל על המצוות שלנו במידת הדין, כי אז אוי ואבוי – האם הן נעשו בכוונה הראויה, בשמחה, בדחילו ורחימו, כראוי לעמוד ולשרת לפני מלך מלכי המלכים?!

אבל למצוות הצדקה סגולה מיוחדת, יותר מכל המצוות, היא פשוט סותמת את פיהם של המקטרגים; בצדקה יש כוח להגביר את מידת הרחמים – ואזי כל מצווה שאנו מתקבלת באהבה ובחיבה.

זו הסיבה שבשולחן ערוך מובא כי לפני התפילה יש לתת צדקה, ובספרים הקדושים אף מבואר שגם לפני כל מצווה יש לתת צדקה. שכאמור, הצדקה פותחת את כל הפתחים, לתפילות, למצוות, שיעלו למעלה בלי הפרעה.