מי מושל בי? צדיק

דוד המלך ע"ה אומר בדברי נבואתו האחרונים: "רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני. אמר א-לקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת א-לקים". ופירש רבי אבהו: אלוקי ישראל לי דבר [אלי דיבר] צור ישראל, [אני] מושל באדם, מי מושל בי "צדיק", שאני גוזר גזרה והצדיק מבטלה.

רבינו מביא את דברי הגמרא בתורה ל"ד וזו לשונו: "כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו כמו שדרשו חז"ל צדיק מושל וכו' מי מושל בי צדיק, וזהו בחי' ויוסף [שהוא נקרא צדיק יסוד עולם] הוא השליט, והוא שורש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו: ועיקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי"ת", עכ"ל.

דברי רבינו צריכים ביאור: הרי מדברי הגמ' מבואר שכוחו של הצדיק הוא לבטל גזירת שמים, ועל דברי חז"ל אלו מיוסדים דברי רבינו. ובפירוש הדברים מהו עיקר כוחם, כתב רבינו "ועיקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי"ת", וכי לעורר אנשים לעבודת השי"ת הוא ביטול גזירת עליון? והרי זה כל רצונו יתברך?

וכדי לבאר זאת יש להבין שהכח שניתן ביד הצדיק לשנות את גזירת עליון, הוא בשני אופנים: האחד, היא גזירה שיצאה מלפניו על החלק הגשמי כגון יסורים, עניות, וכיוצא בזה, והשני, הוא גזירת עליון על אדם שלא יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, או כעין שאמרו חז"ל 'האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה'. או מאמרם ז"ל 'המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה', והצדיק בכוחו לבטל גזירה זו ובזה יומתק הפסוק "צדיק מושל יראת אלקים". דהיינו שעיקר הממשלה להמשיך יראת אלקים על אלו שנגזר עליהם שידחו מארץ חיים.

"מאי אהנית לי?"

והנה מצינו בגמרא, (בבא מציעא דף פ"ד עמוד א) מעשה ברבי יוחנן וריש לקיש: יום אחד שחה רבי יוחנן בנהר הירדן. מעברו השני של הנהר היה ריש לקיש, שהיה אז שודד, ליסטים, ומרחוק ראה את יופיו העצום של רבי יוחנן, שהיה יפה תואר, וקפץ אחריו למרחק רב אל תוך הירדן.

משראהו רבי יוחנן בכך, אמר לו "חילך לאורייתא" – "יפה כוחך לסבול עול תורה"; השיב לו ריש לקיש "שופרך לנשים" – יופיך ראוי לנשים".

אמר לו רבי יוחנן, כי אם יקבל עליו ריש לקיש עול תורה, הוא יתן לו את אחותו – היפה ממנו פי כמה – לאשה. וקיבל עליו ריש לקיש עול תורה, והיה לאמורא הידוע, ריש לקיש.

והנה, ריש לקיש היה 'רבם' של לסטים, והיה בכלל חוטא ומחטיא את הרבים, בעוון גזילה וכיוצא בזה, ואם כן, עליו אמרו חכמים שאין מספיקים בידו לעשות תשובה. כיצד יתכן, אם כן, שתיכף כשדיבר עם רבי יוחנן עשה תשובה?

אלא יש לומר שזה היה כוחו של רבי יוחנן, לבטל גזירת שמים: שהגם שנגזר על ריש לקיש שלא יסייעוהו לשוב, אף על פי כן בכוחו של רבי יוחנן התבטלה גזירה זו וזכה ריש לקיש לשוב אל ה'.

והמבואר לקמן בתורה ל"ד, הוא באדם שנפל מקדושתו למדרגות נמוכות מאוד ששקע בתאוות רעות רח"ל, שלכאורה אין לו תקוה ותקומה, ועל אותו איש מבאר רבינו שבכח ההתקשרות אל הצדיק יוכל לתקן זאת בכח ההארה שמאיר בו.

ובזה יאירו לנו דברי חז"ל בויכוח שהיה בין רבי יוחנן לריש לקיש (בהמשך לסיפור התקרבותו של ריש לקיש, מספרת הגמרא את סיפור סיום חייו של ריש לקיש, לגבי מחלוקת בדין סייף וסכין, שנחלקו בה רבי יוחנן וריש לקיש. אמר רבי יוחנן לריש לקיש: ליסטים בליסטיות הוא בקיא. כאומר, בקיא אתה באומנות שלך. השיב לו ריש לקיש "ומה הועלת לי? שם 'רבי', ראש, קראו לי וכאן 'רבי', ראש, קוראים לי… הקפיד עליו רבי יוחנן והשיב לו: שהכנסתיך תחת כנפי השכינה. ומקפידת רבי יוחנן, הסתלק ריש לקיש. לאחר הסתלקותו נותר רבי יוחנן בודד, שכן לו היה לו חברותא ברמתו, והלך ובכה וצעק "היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש" עד שנסתלקה דעתו ממנו, וביקשו חכמים עליו רחמים שיסתלק מן העולם – ונסתלק)

והנה הדו שיח ביניהם הוא תמוה מאוד, גם שאלת ותמיהת ריש לקיש וגם תשובת רבי יוחנן.

* * *

על סיפור התקרבותו של ריש לקיש, מבארים התוספות, בשם רבינו תם, שריש לקיש "מתחלה ידע הרבה אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות", ועל זה אמר לרבי יוחנן, שגם קודם שקירבו ידע ללמוד. וגם זאת יש להבין, מה לי אם בתחילה ידע ללמוד אם לאו, הרי מכל מקום, נפל למדרגה של ריש גזלני ופרק עול. ומה טענה היא זו?

ואפשר לבאר כך: כוונת ריש לקיש בדבריו לרבי יוחנן היו שאת עצם הלימוד הוא ידע גם קודם, אלא שלא היה לימודו כראוי ולכן לא הגנה עליו תורתו להכניע את יצרו, שעל כן הוא נפל. 'אבל עכשיו שהתקרבתי אליך, ואתה צדיק שמבטל גזירת עליון, רצוני וחפצי היה שבלימוד התורה אצלך תאיר בי אור עליון שמבטל ממני, שישרש מנפשי את כל החושך של הליסטים שלי. אבל כאשר אתה אומר "לסטים בלסטיותו הוא בקיא", פירוש הדבר, שסברא זו שאני אומר (היינו: דעתי במחלוקת שבינינו לגבי תחילת טומאה בכלי נשק) אינה אלא סברת ליסטים, שאם כן, גם הלימוד והעמל שאני לומד כיום, לאחר התקרבותי אליך, אינו זך, ונמצא אם כן שלא התהפכה מהותי. ואם כן, שבה שאלתי למקומה: "ומאי אהנת לי", מה הועלת לי בקירובי?

ועל זה ענה לו רבי יוחנן 'דאקרבינך תחת כנפי השכינה'. דהיינו, הגם שעל הסברא שאמרת יש לפקפק, אבל הנס והפלא הגדול הוא שהיה בידי כח וסייעתא, להוציאך משאול תחתיות ולקרב אותך בצל השכינה, למרות שבעצם השתייכת לסוג האנשים עליהם אמרו חז"ל "אין מספיקים בידו לעשות תשובה".

"אני מופת"

מוהרנ"ת, בעת שהוא כותב את דברי חיי רבינו, הוא נמנע מלהזכיר מופתים גשמיים בציינו "כי לא באלה תהילתו".

לכאורה סיבה זו תמוהה מעט. גם אם נאמר שלא באלה תהילתו, מה איכפת היה לו למוהרנ"ת לצרף גם כמה סיפורי מופתים?

אלא שלפי האמת שרבי נתן קיבל מרבינו, הוא הבין וידע שאם הוא יוסיף גם כאלו עניינים, אפילו בדרך אגב, שוב יצטייר עניינו של רבינו באופן אחר מהאמת האמיתית, אותה הוא קיבל מרבינו.

דברים אלו הינם הביאור האמיתי לדברי רבי נחמן מטולטשין, שכששחו בענין עשיית מופתים, וביקשוהו שיספר איזה מופת מרבו, ענה ואמר "א מופת בין איך" [מופת? אני מופת!] שהייתי כפי שהייתי ואחרי שהתקרבתי נתהפכתי לאיש אחר. כי זה עיקר המופת והפלא של הצדיק להוציאם מעוונותיהם "ולהאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי"ת".

בימים אלו שחל בהם יומא דהילולא דמוהרנ"ת צריכים אנו לשים על לב את גודל עוצם מעלת ההתקשרות וההתחברות אל אותו צדיק יסוד עולם, שורש נשמות ישראל שבכוחו נזכה לצאת מאפילה לאורה, אמן.