צא להפסקה

ג׳ באב תשע״ט

השמחה שוברת את הטבע הנוטה לעצבות, וכך היא שוברת את המסלול של החטא שעלינו עליו. השדר שאנחנו משדרים לרע הוא שאנחנו יודעים מי אנחנו באמת. במהותנו הפנימית נשארנו טהורים כמו לפני הנפילה. במקום הזה אנחנו יכולים לשמוח, וכך אנחנו שוברים את חיזיון השווא של הנפילה. (משיבת נפש)

נחשוב על יום בהיר וזורח. הכל מתנהל כמו שהיינו רוצים שיהיה. פתאום אנחנו חווים את העוצמה הגדולה שיש בהווה, בדיוק איך שהוא, וזה מביא אותנו לשמחה פשוטה. מסתבר שנמצא הסכמה רחבה על השמחה הזאת. אין בעיה לקבל את "בשמחה תמיד" כשהכל טוב ונחמד. ההתעסקות שלנו בנושא של השמחה היא בכלל לא שם. מתי אנחנו כן מתעסקים בסוגיה הזאת? מתי נוכל למצוא חוסר הסכמה עם השמחה התמידית עליה דיבר רבי נחמן? בנפילות, בזמנים הקשים. כאן צפות כל השאלות שבאמת טעונות בירור: האם שמחה לא גורמת להתעלמות מהרע? איך בכלל אפשר לשמוח כשהרע מכסה את הטוב? ועוד שאלות מסוג זה.

מה שבעייתי בהתנהלות כזאת היא שאנחנו מתעסקים עם כל השאלות והקושיות על השמחה בזמן שהכי קשה לנו איתה. אם הדבר היחיד שהיה מפריע לנו בנפילה היה הנפילה בעצמה, עוד היינו יכולים לחשוב בצורה אובייקטיבית על הנושא. אבל בפועל אנחנו מלאים הרבה כאב, אמוציות ותחושות קשות בעקבות הנפילה, והן דורשות תשובה משל עצמן. קשה לענות תשובה שכלית למי שנמצא בעיצומו של הכאב. כל זה עוד לפני שמתחשבים במידות הרעות שעולות על הגל של הנפילה: נפילת האגו, יאוש, חוסר סיפוק, עצלות. וכמובן עצבות – שגם היא מידה רעה.

הנושא כאן לא נוגע רק בשאלה אם נשמח יותר או נשמח פחות. השאלה היא גם איך אנחנו מתמודדים עם הנפילה. יש אמת בטענה שהתמודדות עם נפילה צריכה לבוא מתוך הלב הנשבר. רבי נחמן בעצמו עורר מאוד על ייחוד זמן יומיומי של חשבון נפש שאמור להיעשות בלב נשבר. אבל השאלה היא כמובן איך עושים את זה. המחשבה הפשוטה היא שעשינו טעות, נפלנו, אבל עכשיו כואב לנו עם זה וזה מראה לנו שאנחנו רוצים לתקן. אבל לא בהכרח שזאת התמונה האמיתית. נכון, כאב על נפילה לא יכול לבוא מאדם שלא אכפת לו בכלל ממצבו הרוחני, אבל הרבה פעמים הוא יכול להיות המשך ישיר לנפילה. אחרי שהאדם נופל בפיתוי, היצר רוצה לגרום לו להרגיש הכי רע עם זה. אחרי שהוא יחוש הכי רע והכי חוטא בעולם לא יהיה לו קשה מדי להמשיך בחטא, וכמו שאומר הרמב"ם: "מי שהוא פחות בעיניו, לא תגדל בעיניו רעה שיעשה", או במילים אחרות: אם אתה חושב שאתה רע, אין גבול לרע שאתה יכול לעשות.

אז מה העצה? אם גם הכאב שלנו נגוע ביצרים ובמידות רעות, לאן נפנה? אומר רבי נחמן: "כמו שאתם רואים אותי, רצוני לומר שבוודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור, אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עבירה גדולה ביותר, אף על פי כן לא היתה העבירה משלכת אותי כלל, רק הייתי אחר העבירה איש כשר כמו קודם, רק אחר כך הייתי עושה תשובה" (חיי מוהר"ן, תנג). העבירות משליכות אותנו, אומר רבי נחמן. הן מטלטלות אותנו טלטלות נפשיות גדולות מאוד ואין לנו כוח לעמוד מולן, בשעה שהם מופיעות אצלנו בכל העוצמה שלהן. העצה היא – להישאר בדיוק כמו מקודם. להמשיך להיות "איש כשר" גם אחרי העבירה.

דבר גדול שאנחנו יכולים לשאוב מדברים אלה של רבי נחמן, זה שגם בתוך ההתעסקות עם הרע אנחנו חייבים 'הפסקת שמחה'. נכנסנו לתוך מהלך לא טוב, דרדור רוחני, בשביל לעצור אותו אנחנו לא יכולים רק לכאוב, כי אולי בכך אנחנו רק ממשיכים את אותו מהלך. בשביל להפסיק את הרע אנחנו חייבים לשמוח, בזה הרגע ממש. "רק אחר כך הייתי עושה תשובה" – תשובה שבאה אחר כך, לא בסמיכות לחטא, היא תשובה שלא ממשיכה את החטא. מי שמסוגל לשמוח גם לאחר החטא, להישאר אותו "איש כשר" כמו מקודם, מראה גבורה ועוז של קדושה שחזקה הרבה יותר מהנפילה. השמחה שוברת את הטבע הנוטה לעצבות, וכך היא שוברת את המסלול של החטא שעלינו עליו. השדר שאנחנו משדרים לרע הוא שאנחנו יודעים מי אנחנו באמת. במהותנו הפנימית נשארנו טהורים כמו לפני הנפילה. במקום הזה אנחנו יכולים לשמוח, וכך אנחנו שוברים את חיזיון השווא של הנפילה.

בסיפור האחרון בסיפורי מעשיות (מעשה משבעה קבצנים) מלמד המלך את בנו על נפילות: "עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד".

הסימן למלכות הוא השמחה – מי ששמח ראוי למלוכה, ומי שעצוב כשהוא נופל ממנה אינו מלך באמת. כיצד הבן המלך אמור להמשיך באותה שמחה גם כשהוא יורד מהמלוכה? אלא שמלך אמיתי לא צריך ממלכה בשביל להיות מלך. שלמה המלך בסוף ימיו מלך על מקלו, כדברי חז"ל. מלכות היא עמדה בנפש והיא יכולה להתבטא לפעמים רק מול מקל. כשבן המלך נופל הוא צריך להישאר בשמחה. דווקא הנפילה מראה לו שהוא מלכותי גם כשהוא לא יושב על הכיסא ומחלק פקודות. אם יש נפילה צריך לשמוח, כי באמת לא איבדנו דבר. אנחנו מתעסקים עם הרע ונלחמים איתו מלחמה גדולה מאוד, אבל אנחנו מוכרחים להקדים אליה שמחה שתברר מהי נקודת המוצא, מי נגד מי. וגם במהלך ההתמודדות, ככל שהיא נעשית יותר קשה ומכאיבה, אנחנו חייבים לצאת להפסקות של שמחה. המלך, מלכו של עולם, אומר לנו שאם אנחנו נשמח אז גם הוא ישמח.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support