וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ… לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז, כ)
הצדיקים עוסקים בתורה בקדושה גדולה, ובכך הם מעוררים את בני ישראל לשוב בתשובה.
שכן, נשמות בני ישראל מושרשות בתורה הקדושה, כמבואר בזוהר הקדוש (זוה"ח שה"ש צא ע"א) שיש שישים ריבוא אותיות לתורה – כנגד שישים ריבוא נפשות ישראל.
כאשר עוסקים בתורה כראוי, מעוררים בכך את שורשי הנפשות של עם ישראל ומחברים אותם זה עם זה, כפי שבתורה מתחברות האותיות למילים, לפסוקים, לפרשיות ולעניינים – וכך פושטת התעוררות בלבבות כל בני ישראל באשר הם – להתקרב אל ה'.
זה מקורם של הרהורי התשובה שחולפים לפעמים אפילו בלבם של הרחוקים ביותר – עסק התורה של צדיקי הדור!
ברם, הצדיקים אינם נוטלים מאיש את בחירתו החופשית; הם רק מעוררים אותו ושולחים לו הרהורי תשובה, אך כעת הבחירה בידיו אם לנצל את ההתעורות והרהורי התשובה, וליישם אותם בתשובה ומעשים טובים, או לפחות ברצונות טובים ובתפלות – או שמא להתעלם מהם ולהימשך אחר הבלי העולם, חלילה.
זה שכתוב: "ואתה תצוה את בני ישראל" – אתה, משה, תפקידך לְצַווֹת – מלשון צוותא והתחברות. שכן הצדיקים בלימוד תורתם, מחברים את שורשי נשמות ישראל, ועל ידי כך מעוררים אותן לתשובה.
אולם, כדי שההתעוררות הזו תוביל לתשובה ומעשים טובים – 'להעלות נר תמיד' – דרושה גם השתדלותם של בני ישראל בעצמם: "ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד" – להדליק את הלב בעבודת השם תמידית.
(עפ"י ליקו"ה, בציעת הפת ה, כד)
