וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי… וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה (בראשית כה, לא-לד)

"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו" (אבות א,יא).

בכדי שנעבוד אותו יתברך ונכיר אותו, עלינו להתבונן בכל דבר ולמצוא בו את המטרה שלשמו נברא הדבר הזה – איך ניתן לעבוד את השם יתברך על ידו ולהתקרב אליו, כמו שכתוב: "בכל דרכיך דעהו" ועל כך אמרו חז"ל שזוהי "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה" (ברכות סג ע"א), וכפי שנפסק בשולחן ערוך (או"ח, רלב) שכוונתו של אדם בכל מעשיו צריכה להיות אך לשם שמים.

זה היה עניינו של יעקב אבינו, שהשתדל לקנות את הבכורה, שכן הבכורה היא 'ראשית' [- הבן הראשון] והמטרה הראשונית של כל דבר, אשר למענה נברא.

אבל עשיו לעומתו, ביזה את הבכורה, ובמקום להתבונן בכל דבר מה מטרתו – הלך אחר תאוותיו, כי "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו" (משלי יח).

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א א)

וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁת (שם כז, כה)

כל הייסורים שעוברים על האדם, הם לטובתו, כמו שכתוב: "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג), אבל אם הוא מרגיש וחושב שהם לרעתו – הוא מגביר על עצמו את כוחות הדין יותר ויותר.

לכן צריך אדם להתאמץ להשריש בקרבו את הידיעה שהכל לטובה, ולהיות בכלל אלה שעליהם אמרו חז"ל: "עושים מאהבה ושמחים ביסורים", או אז הוא ממתיק את הדין – ואדרבה, הוא הופך אותו לרחמים, כמו שכתוב בספרים הקדושים ש"אין הדין נמתק אלא בשורשו" (עץ חיים, שער יג, יא), לאמור, כשיודעים את שורשו וסיבתו של הדין שכולו לטובה וחסד, הוא הופך לרחמים.

יעקב אבינו ראה שמידת הדין שורה עליו והא סובל יסורים רבים (יעקב בגימטריה ב' פעמים שם 'אלוקים' [עם האותיות – 182] שמורה על מידת הדין). לכן, כדי להמתיק את הדין, כך שיוכל לקבל את הברכות מיצחק, הביא לו יין, שהוא שורש הדינים, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "אל תרא יין כי יתאדם" (משלי כג, לא) "שאחריתו דם" (סנהדרין ע ע"א), אבל כששותים אותו במידה, הוא דווקא מביא שמחה.

כך, על ידי השמחה הזו, המתיק יעקב מעליו את הדינים וזכה לברכה.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א מא)