פרשת שמיני – פרה
י״ח בתמוז תשע״ט
ליקוט קצר לפרשת השבוע מאוצרו המופלא של רבינו הקדוש ומספרו הגדול ליקוטי מוהר"ן, ומחיבורו הגדול של מורינו רבי נתן מברסלב זיע"א – ליקוטי הלכות, מבוארים בשפה קלה ומובנת לכל נפש, על פרשת השבוע – פרשת שמיני – פרה (פרשת השבוע)
"וַיִּקְחוּ… נָדָב וַאֲבִיהוּא… וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה" (ויקרא י, א)
"שתויי יין נכנסו" (רש"י)
גבורה היא דבר מסוכן מצד אחד, ודבר מועיל מצד שני. כשמשתמשים בה כראוי, לעבודת ה', הגבורה נחוצה מאוד, ככתוב "הווי גיבור כארי"; "איזהו גיבור הכובש את יצרו". אך כשמשתמשים בה שלא כראוי, היא יכולה לגרום למריבות, כעס ועבירות אחרות.
היין מעורר את הגבורה, לכן אמרו חז"ל על השותה יין: "זכה – משמחו; לא זכה – משממו". מחד גיסא יכול היין לגרום להתלהבות של קדושה, ומאידך גיסא יכול היין לגרום להוללות ולעבירות. יש לדעת היטב את הגבול ואת הזמן הנכון, אימתי וכמה יין מותר לשתות.
זה היה חטאם של נדב ואביהוא, ששתו יין שלא בזמן המתאים, כך שההתלהבות שלהם היוותה אש זרה, שלא בקדושה ושלא באופן המתאים.
(על פי ליקוטי מוהר"ן ח"א מא)
"וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא, מג)
"אל תקרי ונטמאתם, אלא ונטַמתם" (יומא לט ע"א)
עבירה מטמטמת את האדם, סותמת את לבו. כל מחשבה רעה משפיעה על הלב ומכניסה בו עקמומיות. ולהיפך – מי ששומר את עצמו ממחשבות רעות, יכול לזכות ללב ישר וטהור.
כשאדם מתפלל בקול ובכוונה, הקול משפיע על מוחו ומיישר את העקמומיות שבליבו, כמו שכתוב בזוהר (פר' פנחס רלה): "כד קלא נפיק ואיערא בעבי מטרא – אשתמע קלא לבריתא, ודא אנון רעמים" [= כשהקול יוצא ופוגע בענני המטר [– כינוי למוח] – נשמע הקול לבריות, והם הרעמים] שהם המיישרים את העקמומיות שבלב, כמו שאמרו חז"ל (ברכות נט ע"א): "לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב".
אולם כשראשו של אדם מלא במחשבות רעות, הריהו סתום ואטום, כמו שכתוב ונטמֵאתם בם – ונטַמתם בם, ואזי אין קול התפילה יכול להשפיע על מוחו, והלב נשאר עיקש ופתלתול.
(על פי ליקוטי מוהר"ן ח"א ה)
פרשת פרה
[בשבת ש]אַחַר פּוּרִים קוֹרִין [את] פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי [את] פָּרָשַׁת פָּרָה [היא פרשת פרה אדומה, שתכליתה טיהור הטמאים] קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל-שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט, ועיין בכוונות האריז"ל בסוד 'הפיל פור' ובסוד 'פרה אדמה'), וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָ"ה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שיר השירים ה): "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר". שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – [שהוא נוטריקון ובחינת:] 'פֶּה סָח' (כמובא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כמובא בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ו'שושנה' גימטריא 'אסתר'). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי [עליו אומרים חז"ל" 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב'] מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), [ו'דרור' הוא] לְשׁוֹן חֵרוּת [כמו שכתוב 'וקראתם דרור בארץ], בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ"ג): "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" – מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי – תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ.
[והפסיק רבי נחמן באמצע דבריו, ולא המשיך, אלא אמר:]
כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו…
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה ע"ד. הסוגריים המרובעות הינן הוספות של העורך)
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.