"אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּו" (במדבר כ"ז ח').

עבודת ה' של האדם בעולם השפל הזה – יקרה מאד, כי הוא מורכב מגוף חומרי של העולם הזה ומנפש רוחנית ששייכת לעולם הבא, כך שעבודתו יש בה שלימות וחיבור של העולמות, שזה עיקר נחת הרוח של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ואבית תהילה מגושי עפר, מקרוצי חומר" (מוסף ר"ה).

לכן, מצווה גדולה להשאיר בנים ובנות בעולם הזה, כך שגם כשתעלה נשמת האב לעולמות העליונים, הוא ימשיך להיות מחובר לעבודת ה' של העולם הזה – על ידי צאצאיו, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ט): "כל מי שיש לו בן יָגֵע בתורה, כאילו לא מת".

כשאדם מעמיד בנים היגעים בתורה, בא לו שפע של פרנסה מן השמים, כי הפרנסה באה לעולם רק בשביל זה, בשביל לחבר את הנשמה והגוף, את העולם הזה עם העולם הבא, אם כן כשאדם זוכה להעמיד בנים, שעל ידם יימשך חיבור העולמות, בוודאי מגיעה לו פרנסה.

נמצינו למדים, שהממון של האדם הוא בזכות בניו ובנותיו. מובן אפוא, שכשהוא נפטר, הם אלו שיקבלו את הירושה!

(על פי 'ליקוטי הלכות' נחלאות ב')

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כ"ז י"ח)

"שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (רש"י שם).

רצונו הפנימי של כל יהודי הוא להתקרב אל ה' יתברך ולעשות רצונו, כמו שכתוב: "הכל חפצים ליראה את שמך" (סליחות); ובכל זאת, כל אחד עובד את ה' בדרכו הוא, לפי התכונות שלו ולפי שורש נשמתו, כי אין שני אנשים שווים, ואדרבא – זו מעלתם של ישראל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת יתרו, צ' ע"ב) שעם ישראל כלול מ"גוונין סגיאין" [=מהרבה גוונים].

ברם, דבר זה עשוי לגרום למחלוקות, כי כל אחד חושב שדרכו היא הנכונה והדרך של חברו מוטעית. רק הצדיק הגדול במעלה, שזוכה להגיע לשורש נשמות ישראל, מבין איך כל הדרכים של כל ישראל נובעים מרצון פנימי אחד, הוא שיכול לשים שלום ביניהם והוא הראוי להיות המנהיג האמיתי של ישראל.

זוהי אפוא המשמעות הפנימית של דברי הקב"ה למשה רבינו, שיהושע מתאים להיות מנהיג, כי הוא אשר יכול ללכת לקראת רוחו של כל אחד ואחד.

(על פי 'ליקוטי הלכות' שומר שכר ב' ד')