וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה… אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ

הקב"ה רוצה תמיד להשפיע לנו כל טוב, אבל לפעמים השפע מתעכב כי הקב"ה יודע שהשפע והעשירות יכול להביא אותו לחטא כמו שכתוב "פן תאכל ושבעת… ושכחת את ד' אלוקיך" (דברים ח' י"ב – י"ד) מובן אפוא שמי שרוצה פרנסה ועשירות, עליו לקדש את ממונו ולהשתמש בו כראוי לצדקה ולמצוות שלא יביא אותו לחטא.

וזה פירוש והיה עקב תשמעון עקב הוא הממון כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו", היינו כשתקדש את ממונך אזי וברך פרי אדמתך וכו' שתזכה לעשירות.

(על פי 'ליקוטי הלכות' מילה ה' י"ד)

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם

אדם שאוכל רק לחם ולא שאר מעדנים, פעמים שהוא מחמת עניות, שאין לו כסף לקנות מעדנים ופעמים שהוא בזכות ששובר תאוות אכילה ודי לו בלחם לשובע ואינו מעוניין בתענוגי האכילה. והוא שהתורה משבחת את ארץ ישראל אשר לא במסכנות – בעניות תאכל בה לחם – ולא שאר מעדנים, כי בארץ ישראל יש שפע עשירות, ומה שתאכל בה לחם הוא בזכות קדושת הארץ שמי שאוכל מפירותיה אינו מתאווה לתענוגים ומעדנים ודי לו בלחם לשובע.

(על פי 'ליקוטי מוהר"ן' א' מ"ז)

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא… לגבי משה מילתא זוטרתא היא [= האם יראת שמים דבר קטן הוא… לגבי משה הוא דבר קטן] (ברכות לג:)

תשובת הגמ' אינה מובנת לכאורה, אמנם לגבי משה רבינו לגודל מעלתו יראת שמים הוא דבר קטן, אך משה מדבר אלינו ועתה ישראל מה ה' אלוקיך דורש "מעמך" ואצלנו לכאורה אינה דבר קטן כלל וכלל.

אלא הביאור הוא שהצדיקים מאירים בתלמידים שלהם דעת כזו ועצות כאלו, עד שכל מי שירצה יוכל להגיע לדרגות גבוהות של יראת שמים, לכן אמר משה רבינו "ועתה ישראל" אחרי שלימדתי אתכם חכמה ומוסר במשך כל הארבעים שנה (וכפי שכתוב בפרשיות דברים ואתחנן עקב) "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה", כי עכשיו גם אתם יכולים לזכות ליראת שמים אמיתית אם רק תרצו.

(על פי 'ליקוטי הלכות' פדיון בכור ה' ל"ג)