כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה הַיְצֵא אִתָּךְ (בראשית ח יז)

"אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה" (רש"י).

כל מי שרוצה להתקרב לה' היה שמח ומרוצה לעסוק כל ימיו רק בתורה ותפילה ובעבודת ה' מבלי להתעסק בענייני העולם כלל, אבל רצון ה' הוא שנעבוד אותו הן בתורה ותפילה והן בענייני העולם, כי הרי התורה לא ניתנה למלאכי השרת אלא דווקא לבני אדם שנמצאים בתוך העולם הזה ועיסוקיו, ודווקא זוהי שלמות העבודה – שעוסקים גם בענייני העולם וגם שם זוכרים את ה' ובכך מקדשים את כל העולם כולו.

לכן נאמר לנח שיוציא את בעלי החיים מהתיבה בעל כרחם, גם אם לא ירצו לצאת; ומדוע לא ירצו לצאת? כי תיבת נח הייתה אי של קדושה בתוך טומאת דור המבול ושררה שם השגחה מופלאה, שכל החיות שבעולם הצליחו להיכנס לשם, עם כל מזונם, ולא פגעו זה בזה ולא ניזוקו שנה תמימה. כך שאפילו החיות הפכו לרוחניים יותר, וכשהיו צריכים לצאת מהתיבה הייתה זו בשבילם ירידה, לחיות בעולם השפל הזה, לכן הן לא רצו לצאת והיה צורך להכריח אותן, כי כך הוא רצון ה' שנעבוד אותו גם בעולם הזה.

(ליקוטי הלכות, שבת ז, סט)

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (בראשית י"א א')

"נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה" (רש"י).

האם כוונתם של בוני המגדל הייתה להילחם עם הקב"ה כפשוטו? האם היו שוטים עד כדי כך, שמצד אחד האמינו בבורא עולם ומצד שני חשבו שאפשר להילחם עמו?

ובכן, כוונתם הייתה להילחם עם האמונה בה', ורצו לנצל את כוח הבחירה שניתן להם, להשכיח את שמו יתברך מהעולם, ולא תשרה שכינתו בעולם. ואכן, אלמלא היו מתבלבלים, היה זממם עולה בידם, כי הם היו מאוחדים במטרתם, ולאחדות יש כוח גדול.

ומידה טובה מרובה, כאשר בני ישראל מתאספים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והם מאוחדים באמונה הקדושה, כוחם גדול להשרות את השכינה הקדושה בעולם!

(ליקוטי הלכות, בית הכנסת ו, ט)