אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (בראשית מא, מ)

ועל מימרך יתזן [=יקבל מזון] כל עמי (אונקלוס)

"חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם", זאת אומרת שהוא גם צריך לדאוג לכל באי עולם. כיצד? על ידי שיהפוך לירא שמיים, שהרי "מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין" – גם בשמיים, ואם יתפלל לטובת העולם, תפילתו תתקבל.

זה שכתוב: 'אתה תהיה על ביתי'. יראת שמים מכונה 'בית' כמו שמבואר בגמרא (שבת לא ע"ב). לאמור, כשתעורר את עצמך ליראת שמים, תתקבל תפילתך 'ועל פיך ישק כל עמי' – שתביא רווחה לעולם, כמו שתירגם אונקלוס: 'ועל מימר פומך יתזן כל עמי'.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א קב)

וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ (מב לח)

יש אנשים שמתענים ומסגפים את הגוף שלהם וחושבים שבכך הם צדיקים גדולים הנקיים מכל התאוות הרעות, אך טעות בידם, כי הגוף שלהם עדיין מלא תאוות ומידות רעות, רק הוא חלש ומדוכא, ואינו משפיע כל כך על האדם.

צדיק אמיתי, לעומת זאת, מקדש ומטהר את גופו כל כך שגם הוא, ה'בשר' שלו בלי עזרת הנשמה, יכסוף וישתוקק לה', כמאמר הכתוב: "לבי ובשרי ירננו לק-ל חי"; "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי" (תהילים סג, ב).

משל לשק שיש בו חורים, שכשממלאים אותו התכולה שלו נשפכת והוא מלכלך את כל הסביבה, אבל גם כשמרוקנים אותו ואינו מלכלך בעצם לא פתרו את הבעיה; הפתרון הוא רק לתקן את השק.

גופו של האדם מכונה שק (עפ"י שבת קנב ע"ב) שיש בו פגמים וחורים, תאוות ומידות רעות, שאף על פי שמסגפים אותו וכאילו 'מרוקנים' אותו מסיפוקים אסורים, עדיין נשארים בו הפגמים והחורים.

זה שאמר הכתוב: 'ויהי הם מריקים שקיהם' – את גופם, 'והנה איש צרור כספו בשקו' – שתאוותיו הרעות קשורות עדיין בשקו-בגופו. 'וירְאו את צרורות כספיהם ויירָאו' – כשאדם נוכח לדעת שטעה ואחרי כל הסיגופים לא הגיע לשלמות, חרדה גדולה נופלת עליו

(ליקוטי מוהר"ן ח"א י).

וְאֵ-ל שַׁ-דַּ-י יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים (בראשית מג יד)

כל מעשי ה' הם לטובה, ואפילו את הצרות ה' מביא עלינו מחמת רחמנותו הגדולה, להיטיב לנו בעולם הבא, לכפר על עוונותינו ולעורר אותנו לתשובה. אבל אנחנו איננו מבינים את הרחמנות הזו וקשה לנו לקבל אותה.

אולם, יש אצל הקדוש ברוך הוא דרגה גבוהה יותר של רחמים, שעל ידה הוא יכול להיטיב לאדם בעולם הזה – ועם זאת להיטיב לו גם בעולם הבא, כי הוא יכול למחול לו על עוונותיו וגם לעורר אותו לתשובה בדרכים אחרות, נעימות יותר.

זה שיעקב אבינו התפלל עבור השבטים: 'וא-ל ש-ד-י יתן לכם רחמים' – שהרחמנות תהיה מסורה בידכם, כפי שאתם מבינים. כלומר, שה' ייטיב לכם הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב סב)