אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (שמות כב, ב)

כשאדם יודע שכל המאורעות שפוקדים אותו, הן הטובים והן הרעים, הינם לטובתו – הוא זוכה לטעום בחייו, בהיותו בעולם הזה, מעין טעם של עולם הבא.

שכן זהו ההבדל העיקרי בין העולם הזה לעולם הבא, שכאן סבורים שהמאורעות הרעים – רעים הם לאדם, ואילו שם נוכחים לדעת שכל אשר קורה לאדם הוא טוב מוחלט.

כמו שאמרו חז"ל על הפסוק (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שבעולם הזה מברכים על הטובה 'הטוב והמטיב' ועל הרעה – 'דיין האמת', אבל לעתיד לבוא יברכו על הכל 'הטוב והמטיב' (פסחים נ ע"ב).

אך כדי לזכות לחיים מאושרים כאלו, על האדם 'להמליך' קודם כל את הקב"ה על עצמו ולשעבד אליו כל מעשיו ורצונותיו. שהרי הפסוק אומר שכאשר ה' יהיה "למלך על כל הארץ" – רק אז – "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" – יברכו על הכל הטוב והמטיב.

שכן כל הייסורים–ה'דינים' שיש לאדם נובעים מספירת ה'מלכות', כמרומז במאמר השגור בדברי חז"ל: "דינא דמלכותא דינא" (נדרים כח ע"א ועוד).

ולהיפך, אם אדם משתמש ב'מלכות' שניתנה לו, כלומר בכוחות שלו – לביצוע עבירות, הריהו כאילו 'מפריד' את המלכות מה' ועושה ממנה 'מלכות דסטרא אחרא'. במקרה כזה, גם הייסורים שנגזרים מן המלכות המפורדת הזאת יהיו מנותקים מה', ואדם זה יתקשה מאוד להרגיש שהכל מה' והכל לטובתו.

כידוע חסדי שמיים מגיעים משם 'הויה' ואילו גזירות שמיים מגיעות משם 'אלוקים'. זה שאמר הפסוק "אנוכי ה' אלוקיך" – איך תזכה להרגיש שהן מידת החסד והן מידת הדין הם 'אנוכי' – מהקב"ה לטובתך"? – "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – כשתצא מהמלכות דסטרא אחרא – שהיא 'מצרים' שכפרו בה' ואמרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב) ותהיה עבד לה' והוא יהיה לך למלך!

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א ד)

"רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת" (שם יט, כא)

כשם שיצר הרע משתדל תמיד לצנן את ההתלהבות דקדושה של האדם, כך לפעמים הוא מסית את האדם להתלהב יותר מדי, למעלה ממדרגתו – שירצה לפרוש מיד לחלוטין מכל הנאות העולם הזה; ירבה בחומרות יתרות, או יקבל על עצמו עבודות קשות למעלה מכוחותיו, כך שעד מהרה ישבר ויתייאש.

כפי שכתוב בפסוק: "יעלו שמים ירדו תהומות" (תהילים קז) – שאם עלייתו של אדם איננה מסודרת, מדרגה אחר מדרגה, אלא "יעלו שמים" – התוצאה תהיה "ירדו תהומות" חלילה.

לכן אנו מוצאים שמיד במתן תורה נצטווה משה רבינו להזהיר את עם ישראל: "פן יהרסו אל ה' לראות" – שלא יעלו למעלה מהמדרגה הראויה להם, כדי שלא ייכשלו בריבוי התלהבות ויפלו עד מהרה ממדרגתם.

(לקוטי מוהר"ן ח"א עב)