וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה

"לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה" (רש"י) וכל הכוהנים שעשו את הפרה אדומה כל הדורות היטהרו באפר הפרה של משה שקיים לעולם (פרה פ"ג מ'"ב ובתי"ט מ"ג)

כשם שבגשמיות, ככל שמחלתו של החולה גדולה יותר, אזי זקוק הוא לרופא גדול ומומחה יותר, כן הדבר ברוחניות שככל שהאדם פגום ומרוחק יותר הוא צריך להשתדל להתקרב לצדיק הגדול והמופלג במעלה ביותר.

וזאת משום שכדי לקרב את הרחוקים, צריך להאיר להם את פנימיות התורה הקדושה, שהיא תרופה לכל הפגמים וההתרחקות כמו שכתוב "ולכל בשרו מרפא" אך כמובן, אי אפשר לגלות להם את ההשגות הגבוהות הללו כפי שהם, וצריכים להלביש ולעטוף אותם בלבוש ובמעטה כזה, שאפילו הרחוקים יוכלו לקבלו ולשם כך צריכים צדיק גדול ומופלג במעלה מאד, שלא זו בלבד שהשיג את פנימיות התורה, אלא אף יודע כיצד לצמצם ולהלביש אותה באופן שגם הרחוקים ביותר ישובו על ידה להשי"ת.

וזה עניינה של הפרה אדומה שמטהרת מהטומאה החמורה ביותר, מטומאת מת שהיא אבי אבות הטומאה. כי על ידי הפרה אדומה ממשיכים שכל עמוק וגבוה מאד, עד שאפילו שלמה המלך החכם מכל אדם לא הצליח להשיג את סודה של הפרה אדומה כמו שאמרו חז"ל (יומא יד.) והשכל הזה בכוחו לטהר אפילו את הטמאים בטומאת מת שאין להם שום אפשרות אחרת להיטהר. ולכן כל מעשה הפרה אדומה היה בכוחו של משה רבינו שהוא הצדיק הגדול הזה שיודע כיצד להאיר את הדעת הגבוהה מאד גם במרוחקים ביותר וכמו שאמרו חז"ל שלעולם הפרה אדומה נקראת על שמו של משה וכל הכהנים שעשו את הפרה אדומה הטהרו באפר הפרה של משה, כי הכל בכוחו של משה רבינו.

(על פי 'ליקוטי הלכות' בשר בחלב הלכה ה' אות כ"ה)

וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם

אסור לדחוק את השעה, לרצות שכל מבוקשו יינתן לו מיד, כמו שאמרו חז"ל כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו.

וכן הדבר גם ברוחניות, אמנם צריך להזדרז מאד מאד בעבודת ה', ולדעת ש"אם לא עכשיו אימתי", אך צריך גם לדעת להמתין, לחכות הרבה, כי אי אפשר לזכות לעבדות ה' בשלמות בבת-אחת. ויש להתאזר בסבלנות, לבקש ולהתחנן לצפות ולחכות אפילו זמן רב, עד שהשי"ת ירחם עליו, ויזכה אותו להגיע למדרגה הרוחנית הראויה לו.

ואפילו כשמתפללים ומבקשים מהשי"ת בקשה גשמית או רוחנית, גם אז אסור לדחוק את השעה, ואין להתעקש שהקב"ה ימלא דווקא את בקשתו ומיד, אלא יבקש בתחנונים כעני העומד בפתח, אם יתן השי"ת יתן ואם לאו לאו.

וזו היתה הטעות, בכך שהכה משה רבינו את הסלע, כי משה רבינו היה צריך להמשיך מים לעם ישראל, ואין מים אלא תורה, שרצה להמשיך חידושי תורה, להחיות את הצימאון הרוחני של בני ישראל, אך הוא המשיך את המים האלו על ידי "הכאה בסלע" כלומר שדרש זאת מהשי"ת בתוקף כמו אדם שלוקח בחזקה במקום שיבקש ברחמים ובתחנונים, כמו שאכן נצטווה "ודברתם אל הסלע".

ומי שאכן ינהג כך שמחכה ומצפה ויבקש תמיד ברחמים ובתחנונים, בוודאי הקב"ה ירחם עליו ויושיע אותו בשלמות, וכמו שאמרו חז"ל "כל הנדחה מפני השעה השעה עומדת לו"

(על פי 'ליקוטי מוהר"ן' ח"א תורה כ' ו'ליקוטי הלכות' הלכות גזילה הלכה ה' אות ו')