"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (לז, א)

ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י)

כשהקדוש ברוך הוא רואה שיש צדיק שבכוחו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, הוא דואג לכך שתהיה עליו מחלוקת, באופן שלא יהיה כל כך קל להתקרב אל הצדיק הזה, זאת משום שאמרו חז"ל שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, בזמן שישראל היו חשובים ומכובדים כי הגרים הללו לא התגיירו לשם שמים רק לשם כבוד, כן הדבר אצל הצדיק שמוכרח שתהיה עליו מחלוקת, כדי שמי שיתקרב למרות הכל, ברור שכוונתו אך ורק לשם שמים והוא אכן ראוי לקרבו.

וזה שכתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" מגורי לשון גרים שהיה מגייר גרים כדרך שאבותיו גיירו (כמובא בבראשית רבה) ואמרו חז"ל ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף שכשיעקב עסק בקירוב הגרים לא היה יכול לישב בשלווה.

('ליקוטי מוהר"ן' ח"א רכח)

"וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי" (לז, ז)

כל מנהיג ומושל מקבל את כוחו רק מההשגחה העליונה שהיא זו שמינתה אותו והיא זו שמנחה אותו בכל פעולותיו כמו שאמרו חז"ל והמתנשא לכל לראש אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה – אפילו האדם שאחראי על חלוקת המים לשדות ממנים אותו מן השמים.

דבר זה מרומז גם בפסוק מהעדה מלכין ומהקם מלכין [= שהקב"ה מסיר וממנה מלכים] ואותיות הק"ם הם ר"ת השקיפה ממעון קדשך ללמדנו שהכל בהשגחה פרטית ראשי תיבות אלו – קמ"ה מופיעים גם בפסוק והנה קמה אלומתי שבא לרמז שיוסף יהיה מלך.

('ליקוטי מוהר"ן' ח"א רלד)

"וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (לז, ט)

הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו על ידי צבא השמים כמבואר בחז"ל שכל כוחות הטבע מושפעים על ידי השמש הירח והכוכבים.

אבל הצדיקים האמתיים מגלים את האמת שאין שום טבע בעולם וכל המקרים והמאורעות כולם בהשגחתו הפרטית, וכשזוכה האדם להאמין בכך באמת אזי כל צבא השמים וכל כוחות הטבע שמושפעים מהם כולם כפופים ומשועבדים אליו וזה שאמר יוסף הצדיק "שהשמש והירח והכוכבים משתחווים לי"

('ליקוטי הלכות' כבוד רבו ות"ח ג,כ)

"וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ…. וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (לט, יב)

צריך לשמור על הבגדים שיהיו נקיים ומכובדים, אבל לפעמים היצר הרע משתמש בבגדיו של האדם כאמצעי להטריד אותו ולבטל אותו מעבודת ה', לפעמים נדמה לאדם שאת הבגד הזה הוא כבר מוכרח לְחַדֵש, והבגד ההוא כבר מיושן, והשלישי גם כן יוסיף לתדמית שלו, וכן הלאה…

במקרה כזה צריך האדם להתגבר "לעזוב בגדו בידה" לא לשמוע לפתויי היצר אלא "לנוס על נפשי" ולעסוק בעבודת ה'.

(שיחות הר"ן ק')