וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו… אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, א-ב)

ביקש יעקב לישב בשלווה – מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש"י שם)

כשהקדוש ברוך הוא רואה שהצדיק יש לו כח להחזיר אנשים בתשובה ולקרבם לעבודת ה', אזי הוא כביכול גורם שתתעורר מחלוקת נגד הצדיק הזה, שכן אם הצדיק הזה יהיה מכובד על הכל – לא תהיה לו אפשרות לקרב אנשים, כי אלה לא יתקרבו אליו לשם שמים באמת, אלא רק בשביל הכבוד, כדרך שאמרו חז"ל שאין מקבלים גרים לימות המשיח (עבודה זרה ג ע"ב), כי הגרים שיתגיירו אז לא יהיו לשם שמים, אלא בשביל הגדוּלה שתהיה לנו.

זה שאמרו חז"ל: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – מגורי מלשון גרים, שהיה מגייר אנשים ומקרבם להשי"ת – מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, שלא יכול היה יותר לישב בשלווה, זאת בכדי שמי שיתגייר על ידו יהיה גר באמת.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א רכח)

הֲלוֹא לֵאלֹקִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי (בראשית מ, ח)

כל הבריאה נבראה על פי דברי ה', כמו שכתוב: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג, ו), כך שהאותיות של דברי ה' כביכול שנמצאות בכל דבר, הן שמקיימות ומחַיות אותו. גם כוחם של המאכלים להזין את האדם נובע מהאותיות המלובשים בהם, כמו שכתוב: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח, ג).

האותיות הללו משפיעות כמובן על דעתו של האדם, ויותר מכך – על החלומות שלו, שכן אז הדעת מסתלקת ואין לו שליטה על מחשבותיו. כך שכל החלומות מבוססים באדם על האותיות שבמאכלים, שהצטרפו יחד לחלום בעל משמעות.

אולם מי שזכה ל"שלימות לשון הקודש", דהיינו שזיכך וטיהר את הדיבור שלו מכל סיג ופגם – יודע לפתור חלומות, כי הוא הכניע את הרע השואף להכשיל לטמא את הדיבור, כמו שכתוב "לפתח חטאת רובץ" – על פתחי הדיבור, אורב השטן, כמו שכתוב "שמור פתחי פיך" (מיכה ז, ה).

אבל זה לעומת זה עשה האלוקים, וכנגד האותיות הקדושות שבכל דבר, יש כוחות טומאה שתפקידם להעלים את הקדושה שבכל דבר, לכן אמרו חז"ל כי "אין חלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה ע"א) שכן גם כוחות הטומאה מתערבים בחלום ולכן קשה מאד לפתור ולברור אותו מתוך הדברים הבטלים שבו.

לכן יוסף הצדיק שעמד בנסיון והכניע את כוחות הרע עד שזכה לשלמות לשון הקודש, כמו שהעיד על עצמו "כי פי המדבר אליכם" ופירושו חז"ל "בלשון הקודש" – ידע לפתור חלומות, לפיכך ביקש משר המשקים ושר האופים: "הלא לאלקים פתרונים ספרו נא לי".

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א יט)