וַיֹּאמַר ה' אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (בראשית יח, ג)

"גדולה הכנסת אורחין, מהקבלת פני שכינה" (שבת קכז ע"א)

מעבר לחשיבות הגדולה של מצוות הכנסת אורחים, ישנה סגולה מיוחדת להכנסת אורחים תלמידי חכמים. זוהי סגולה לתפילה בכוונה!

שכן, תלמידי חכמים, גם כשהם הולכים בדרכים, הם עובדים בכך את השם יתברך ומקדשים כל מקום שהם באים לשם, כמו שכתוב "ואוֹרַח צדיקים כאור נוגה". כך שמי שמארח אותם מסייע להם ב'אורַח צדיקים' שלהם וזוכה לברכה, כמו שכתוב: "ברכות לראש צדיק" (משלי י, ו), וכמו שאמרו: "אורח מברך" (ברכות מו ע"א). שכן אדם שמקדש את פעולותיו הגשמיות – מכניס בהן חיות אלוקית, והדבר מביא שפע ברכה.

אך במיוחד מסייע הדבר למארח בעבודת התפילה, כי זה גם המסר של י"ח ברכות התפילה – שכל הצרכים החומריים תלויים רק בו יתברך – הפרנסה, הבריאות וכולי – וכשמפפנימים זאת, מפיחים חיות אלוקית בעולם החומרי, ובעקבות כך מושפעת ברכה.

העניין הזה רמוז בדברי חז"ל: "תפילות – כנגד תמידין תקנום" – התפילות הן 'כנגד' כל המחשבות הזרות והבלבולים שמתנגדות לתפילה, ו'תיקונם' הוא על ידי 'תמידין' – דהיינו הכנסת אורח תלמיד חכם, כמו שאמרו חז"ל, ש"כל המכניס אורח תלמיד חכם בתוך ביתו – כאילו מקריב תמידין" (ברכות י).

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א כט)

וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כב, א)

לפעמים מוחו של האדם נמצא ב'קטנות', כלומר שקשה לו להתבונן בדיבוריו ובמעשיו – ואז קשה לו גם להתפלל, שכן צריך להתאמץ מאד כשרוצים להתרכז בדיבורי התפילה.

בכדי לזכות ל'גדלות המוחין' צריך לעשות 'תשובה מאהבה' על העוונות, שכן אמרו חז"ל, שכאשר עושים תשובה מיראה – נשאר רושם מהחטא גם לאחר התשובה, ואילו כשעושים תשובה מאהבה – החטא נמחק לגמרי (יומא פו). עיקר הרושם של החטא נשאר במוח, מעין דברי חז"ל על הפסוק "ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג) – שעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא לט).

זה פירוש הפסוק: "ויהי אחר הדברים" – מי שקשה לו להתרכז וכוונתו ב'דיבורים' של התפילה באה רק 'אחר' התבוננות – סימן שהוא צריך לרומם את המוח שלו שנמצא בקטנות – "והאלוקים נסה" – שם אלוקים מרמז על 'מוחין דקטנות' (כמובא בכוונות האר"י) – הוא צריך 'להרים על נס' את המוח, וזאת על ידי 'אברהם' – על ידי תשובה מאהבה, כי מידתו של אברהם היא אהבה כמו שכתוב: "אברהם אוהבי" (ישעיה מא, ח).

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א עו)