וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' (ויקרא ב, א)

"לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה, אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה – עני. אמר הקב"ה, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו" (רש"י)

"יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום' " (קידושין ל ע"ב). ברם, הצדיקים מתגברים עליו ו'שוחטים' אותו, כמו שאמרו חז"ל: "כל הזובח את יצרו… כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים" (סנהדרין מג ע"ב).

אך גם מי שנכשל פעם פעמיים ויותר, ולעיתים גם עכשיו אינו מצליח לעמוד בניסיונות – אל לו להתייאש, שכן אם ירבה בתחנונים ובתפילה להשי"ת – יוכל לבסוף לשוב בתשובה שלימה ולתקן את הכל.

יתירה מזאת, עצם ההשתוקקות שלו לעשות את רצון ה' ועצם צערו על חטאיו – יקרים מאד בעיני השי"ת היודע את לבבו ורואה כי למרות כל העובר עליו, הוא עדיין מתחזק לעשות את שיבכולתו – לכסוף ולהשתדל לעשות רצונו יתברך.

זאת נוכל ללמוד מקרבן מנחה, קרבנו של העני שאין בה שחיטה ככל שאר הקרבנות, הלא הוא הה'עני בדעת' – כקביעתם של חז"ל (נדרים מא ע"א): "אין עני אלא בדעת" – שאיננו מצליח לזבוח את יצרו ולהכניעו, אבל אינו מתייאש והוא לפחות נכסף ומשתוקק לעשות כן, בבחינת "נפש כי תקריב" – שהוא מקריב את נפשו שהיא רצונו לה' – כלשון הכתוב: "אם יש את נפשכם" (בראשית כג, ח) שהכוונה, אם רצונכם.

על כל קרבן כזה אמרו חז"ל: "אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו" כי אכן, אי אפשר להמשיך להשתוקק אל הקדושה למרות כשלונות חוזרים ונשנים אלא על ידי מסירות נפש!

(עפ"י לקו"ה או"ח, ברכת הריח ה, ח)