פרשת ויקהל

ט״ו בתמוז תשע״ט

ליקוט קצר לפרשת השבוע מאוצרו המופלא של רבינו הקדוש ומספרו הגדול ליקוטי מוהר"ן, ומחיבורו הגדול של מורינו רבי נתן מברסלב זיע"א – ליקוטי הלכות, מבוארים בשפה קלה ומובנת לכל נפש, על פרשת השבוע – פרשת ויקהל (פרשת השבוע)

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לה,א)

עבודתם של הצדיקים היא לקרב אפילו את המרוחקים ביותר, ולהחזירם בתשובה.

זאת – על ידי ראיית הטוב שבהם ועל ידי שהם אוהבים אותם ומתקשרים אליהם, כמו שכתוב (תהילים נג, ד): "כולו סג יחדיו" – שהצדיק מתייחד ומתקשר עם החוטא שנסוג מה'; והלא כך אמרו חז"ל: "הווי מתלמידיו של אהרן… אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב).

כשהנסוגים-הרחוקים תופסים לפתע שגם בהם יש טוב, יש להם סיכוי טוב לחזור בתשובה.

לכן, כשמשה רבינו ציווה לבני ישראל לבנות את המשכן, כדי לתקן את חטא העגל, הוא התחבר עם הטוב שבכל אחד מישראל, בלי יוצא מן הכלל, כמו שכתוב: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – שאסף והקהיל את הטוב שבכל אחד מישראל, כדי שיוכל להתחבר עמם ולהשיבם בתשובה שלימה על חטא העגל.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב פב)

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (לה,ב)

עיקר הזביחה והשחיטה של היצר הרע וחילותיו, שעוסקים לטבוח ולשחוט בני האדם, העיקר הוא על ידי שעוסקים להכניס בהם מחשבות רעות, שעל ידי זה עיקר הזביחה והשחיטה שלהם. והעיקר לוכד היצר הרע את האדם במחשבות של תאוות ממון, כי בזה האדם טרוד מאוד במחשבתו כל ימי חייו, כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, וכל מה שיש לו יותר חסר לו ביותר ואינו ממלא תאוותו לעולם. והנה מחמת שהמחשבות כרוכים וקשורים זה בזה מאד, על ידי זה הולכים מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה, עד שבאים על ידי זה למה שבאים חס ושלום. והעצה הכללית לזה הוא, שפתאום יעמוד האדם וינוח וישבית מחשבתו, ויהיה שב ואל תעשה במחשבתו. וזה בחינת שבת, שבתוך כל הטרדות והבלבולים והרעיונות הרבים והמחשבות, יבטל את עצמו לגמרי וינוח וישבות בבחינת שבת, כי באמת המחשבה ביד האדם תמיד להטותה כרצונו, רק כשנתבלבל במחשבות ורעיונות הרבה, נדמה לו שקשה לו לשוב ולצאת מהם, אבל עיקר העצה, שפתאום יעמד וישבות ויבטל עצמו, כי זה כלל גדול בעניין המחשבות, שהעקר הוא שב ואל תעשה, כי אם ירצה לעמוד נגדם ולסתרם, יהיה נלכד יותר [כעין מה שאמר האור החיים ז"ל, ומובא בספר המידות: "אל תיכנס עם פיתוייך בטוען ונטען"], על כן העיקר להיות שב ואל תעשה לפחות מעכשיו, שבתוך תוקף בלבול המחשבות יעמוד וינוח – ולא יחשוב עוד. ולפעמים צריך לזה בטול דקדושה באמת, היינו שיבטל עצמו לגמרי וייזכר בהשם יתברך, ויבטל את עצמו לגבי אור האין סוף יתברך. וזהו בחינת שבת, שצריך האדם לזכור תמיד ולהמשיך על עצמו קדושת שבת גם בימי החול, הינו שבתוך כל הבלבולים יעמוד וינוח בבחינת שבת, ועל ידי זה ינצל מכל המחשבות רעות.

(אוצר היראה מחשבות והרהורים ז; על פי: ליקוה"ל הלכות שבת ו,ח)

אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה (לו,א)

אמר [רבי נחמן]: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת (שמות לו,א): כל אשר נתן ה' חכמה בהמה, היינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חולין ה:): על פסוק (תהלים לו): אדם ובהמה תושיע ה' – אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף (תהלים עג): ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, ועיין במקום אחר מזה (ליקוטי מוהר"ן ב, תורה יט, ותורה מד).

(שיחות הר"ן טו)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support